בכלי הקודם ניסינו להפסיק לחלוטין, באמצעות המסע ל-90 ימי נקיות. מי מאיתנו שהצליח בכך, נדרש כעת בעיקר להמשיך לשמור על העירנות וההתמודדות השגרתית עם הפיתוי לשימוש בתאווה. לעומת זאת, אלו מאיתנו שלא הצליחו בכך, ממשיכים כעת לכלי הבא, הכלי השמיני שהוא הפחתת הצריכה.

הרעיון של הכלי העשירי הוא פשוט, וביסודו עומדת ההבנה שהפסקת הנפילות לחלוטין היא משימה מאוד קשה, ולכן במקום לנסות "ללכת על כל הקופה" יש אפשרות אחרת, והיא לנסות להפחית את המינון. במקום להחליט שוב (בפעם המי-יודע-כמה) שהנפילה שזה עתה חווינו תהיה הנפילה האחרונה לתמיד, ננסה להחליט על יעד ריאלי יותר.

נניח שהנפילות שלנו קורות אחת לשלושה ימים, אז ננסה שלא ליפול בחמשת הימים הקרובים. לכן, כאשר ביום השלישי הפיתוי שוב יגבר, יקל עלינו להתמודד אתו, כיון שהמשימה כעת אינה להימנע לגמרי, אלא לדחות את הפיתוי ביומיים נוספים. אם, לעומת זאת, אנו נופלים רק אחת לשבועיים או שלושה, ננסה כעת להגדיל את טווח ימי הנקיות לחודש, וכן הלאה.

כאשר נצליח להשתמש בכלי הזה ולהפחית את צריכת התאווה, נוכל מפעם לפעם להגדיל את הטווח בעוד כמה ימים או שבועות. עצם ההצלחה תעניק לנו רוח גבית ורצון להמשיך להתקדם, גם אם אנו יודעים שכעת המטרה אינה ניצחון מוחלט על התאווה.

אלו מאיתנו המתמודדים עם התאווה ברמת היצר הרע, יקבלו מהכלי הנוכחי סיוע גדול, כיוון שהוא מבוסס על ההנחה שככל שגדלה תקופת הנקיות שלנו, כך ההתמודדות נעשית קלה יותר. אך גם אלו מאיתנו שמתמודדים עם תאווה שאינה נחלשת כאשר עוברים עליהם ימי נקיות, עדיין יקבלו מכך סיוע, כיוון שבאופן זה הם יתרגלו שלא להשתמש בתאווה כמנגנון בריחה.

לא תמיד אנו שמים לב לכך, אבל פעמים רבות השימוש שלנו בתאווה נעשה ברגעים של קושי, בדידות, כאב או דכדוך. במקום להתמודד מול הרגשות שלנו ומול המציאות, אנו בורחים אל הסם שלנו, הפתרון הרגעי שמסדר הכל (עד הנפילה, כמובן). כאשר אנו מכריחים את עצמנו להימנע משימוש בתאווה אפילו לתקופה קצרה, אנו בעצם מכריחים את עצמנו להתמודד עם המציאות כפי שהיא, מבלי לעשות שימוש במנגנון הבריחה שלנו. גם אם לאחר ימים מספר נשתמש בו, עדיין הרווחנו את הניסיון לעמוד מול עצמנו במראה ולראות את המציאות מבלי לברוח, ניסיון שיסייע לנו ליצור שינוי בדרכי החשיבה וההתנהגות שלנו.