"הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו". זהו הצעד הראשון מתוך 12 הצעדים של תכנית הגמילה המפורסמת, שבמקורה נוסדה על-ידי AA - "אלכוהוליסטים אנונימיים", כאשר מייסדי התכנית ניסו את כל האפשרויות להיגמל מהאלכוהול בלא הצלחה, ולבסוף זכו בחסד אלוקים לפתח את התכנית שבזכותה נגמלו מיליוני אנשים בכל העולם מאלכוהול, סמים, הימורים וכמובן תאווה למין.
יש רגע אצל כל מכור, בו הוא מגיע לסוף הדרך; הרגע בו אנו מבינים שבמאבק הזה נכשלנו; הרגע בו אנו מפנימים שלא משנה כמה חזק ננסה וכמה כוח רצון נגייס לכך, זה תמיד יסתיים בנפילה; הרגע בו אנו מתפכחים מהאשליה שיש מסנן כלשהו או כלי שיכול לעשות את העבודה עבורנו. או אולי נכון יותר יהיה לתאר זאת: הרגע בו אנו מבינים שאנחנו בבעיה אמיתית, ושאנחנו חייבים לקבל אחריות למצב, כי הוא אינו עומד להיפתר מעצמו.
הרגע הזה הוא רגע כואב מאוד, אבל גם משחרר מאוד, ומעל לכל זהו רגע של תקווה גדולה.
זהו הפרדוקס: אנחנו חייבים להודות בחוסר האונים שלנו, כדי שנוכל סוף-סוף להשתחרר. אנו חייבים להודות שאיננו יכולים, כדי שנוכל סוף-סוף לקחת אחריות על עצמנו.
הצעד הראשון הוא הבסיס לכל תכנית ההחלמה, ולכן הוא חשוב כל כך. בלי שאנו מפנימים לחלוטין את חוסר האונים שלנו, איננו נכנעים ואיננו מתמסרים לתכנית הזאת. בלי שאנו מודים בכנות בחולשה שלנו מול התאווה, לא נהיה מסוגלים לעבור את האתגרים שנכונו לנו בהמשך הדרך, כאשר נצטרך להתחיל להשתתף במפגשים, ללמוד לבקש עזרה, לשתף חברים בקשיים ובהתמודדויות שלנו, ולבצע את שאר הצעדים.
אם יש לנו עדיין ספק בקשר ליכולת שלנו להתמודד לבד מול התאווה, כדאי שנחזור אחורה וננסה שוב את הכלים הקודמים. ייתכן שנגלה שאכן אנו מסוגלים לכך, וייתכן שנגלה שזהו משחק אבוד מראש. כך או אחרת, את הצעד הראשון יבצעו רק אלו מאיתנו שהפנימו מעבר לכל ספק את חוסר האונים.
במקרה הצורך, נוכל להיעזר בכתיבה כדי להגיע למסקנה באשר למצבנו האמיתי. כאשר נעלה על הכתב את ההיסטוריה שלנו עם התאווה, כולל כל הדרכים באמצעותן ניסינו להפסיק, וכמובן ההשלכות של השימוש בתאווה על חיינו – יקל עלינו לראות אם אנו אכן חסרי אונים מול התאווה, או שעדיין נותר לנו כוח לנסות להפסיק לבד. (כמובן, הקפד לשמור את הדפים הרחק מעיני אחרים, כדי שלא ייחשפו בטרם עת בפני האישה או בני משפחה אחרים, דבר שיכול להפריע מאוד לתהליך).
אם הרמנו את ידינו בכניעה, אם משהו בתוכנו זעק ללא קול "אינני יכול יותר", אם לחלוטין הבנו שהתאווה הפכה לבעיה המרכזית של חיינו, בכך השלמנו למעשה את הצעד הראשון, ואנו מוכנים להצטרף לתכנית הגמילה של 12 הצעדים.