בכל דרך או כלי שנבחר להתחלת התהליך שלנו, המקום הראשון בו נצטרך לפעול הוא בשמירת העיניים. זה נשמע כמו משהו שאין צורך לומר, או לחלופין משהו כמעט בלתי אפשרי, אבל האמת היא שיש חשיבות גדולה לפעולה הפשוטה הזאת, והיא גם אפשרית (אף שלעתים יש צורך כמובן בכלים נוספים כדי להצליח בכך – כפי שנראה בכלים הבאים).

במשך התהליך, יש כלים שנחליט לוותר עליהם, בין אם מכיוון שכבר ניסינו אותם והם לא היו יעילים, ובין אם מכיוון שאיננו זקוקים לכלים ברמה מסוימת. לעומת זאת, הכלי הנוכחי הוא כלי שכל אחד, בכל רמה ובכל מצב, חייב להשתמש בו בכל עת. אין שום דרך להימנע מנפילות, כל זמן שאנחנו ממשיכים להזין את התאווה דרך העיניים.

יש בינינו כאלו שהשקעה בשמירת העיניים תהיה כל מה שהם צריכים כדי להפסיק את הנפילות, כיוון שתהליך המעידה מתחיל תמיד דרך העיניים, משם הוא עובר ללב ולמוח, ולבסוף הוא מגיע לרגע הנפילה. מי שנמצא במצב הזה, צריך להתמקד בפעולות שלא ייתנו לתהליך להתחיל בכלל, במקום לנסות לעצור אותו כשהוא בשלבים הבאים (פעולה קשה הרבה יותר).

אבל זה נכון גם לגבי אלו מאיתנו שהבעיה שלהם כבר לא תיפתר בשמירת העיניים בלבד (כיוון שהם מתמודדים עם פנטזיות ומחשבות המגיעות גם תוך כדי שמירת העיניים). כאשר אנו מפסיקים להזין את התאווה דרך העיניים, זה משפיע עלינו באופן ישיר, ומאידך, אם נמשיך להתבונן ולהביט, ברור שהתאווה תמשיך להטריד אותנו.

חשוב לציין שבכלי זה איננו מתייחסים לשמירת העיניים במובן הדתי, אלא לפעולה שעלינו לנקוט אם אנו רוצים להפסיק ליפול. אין מדובר כאן בניסיון להיות צדיקים או לאסוף מצוות, אלא בפעולה טכנית שחשובה לנו, בדומה לאדם שבולע כדור לפי הוראות הרופא. לכן, גם אם אנחנו מרגישים ששמירת העיניים היא "מדרגה" גבוהה מדי בשבילנו, אנחנו מיישמים את הכלי הזה בקפדנות.