רוצה ולא רוצה – זאת הבעיה שלנו בדרך כלל. חלק מאיתנו אינו יכול בלי וחלק מאיתנו אינו יכול עם, ולרוב גם בזמן השימוש בתאווה, כאשר אנחנו לחלוטין בתוך המעשה, עדיין יש בנו גם צד שמתנגד לכך, שמזהיר אותנו מפני ההשלכות הכואבות ושמנסה למנוע מאיתנו את הנפילה וההתרסקות. הבעיה היא ש(כמעט) תמיד אנחנו מפסידים במאבק מול עצמנו.
כך אנו מרגישים חצויים מבפנים, ומתפתחת אצלנו אחת התחושות הכי שליליות וכואבות: פיצול אישיות, כאילו קיימים בתוכנו שני אנשים שונים, שלא לומר הפוכים לגמרי. לא שאנחנו פשוט רוצים ליפול, אלא שהרצון שלנו לא ליפול אינו מחזיק מעמד כאשר מגיעה שעת המבחן.
הגישה הקלאסית של חיזוק כוח הרצון יכולה להועיל במקרים רבים, אבל יש גם מקרים שלא משנה כמה כוח רצון נגייס למשימה, זה לא יעזור ובסופו של דבר ניכשל, כיוון שכוח הרצון ההפוך שלנו (זה שרוצה שכן ניפול) ינצח... זהו הפרדוקס: עלינו לנצח את עצמנו.
אחת הגישות שהועילה לחברים שהצליחו לשמור על נקיות לתקופה ארוכה נקראת "פעולות הפוכות". מטרתה המוצהרת איננה רק שבירת כוח הרצון, אלא פעולה נגד העצמי, נגד האגו והריכוז העצמי המזינים כל שימוש בתאווה (ובוודאי הינם הבעיה המרכזית של אלו מאיתנו שהגיעו למצב של התמכרות). הרעיון עצמו פשוט לחלוטין: גם כאשר הכל נראה רגוע והתאווה אינה נראית באופק, אנו משתדלים לעשות דברים הפוכים ממה שהיינו רוצים. זו יכולה להיות עזרה לאישה בשטיפת כלים, קריאת סיפור לילדים, יציאה לשיעור או כל פעולה אחרת שבאותו הרגע לא מתחשק לנו לעשות. כך אנו מרגילים את עצמנו שלא לעשות מה שאנו רוצים אלא מה שצריך לעשות, וכך אנו מתחילים לרכוש דרך חיים שאינה מבוססת רק על הרצון העצמי אלא נותנת מקום לאחרים – לא כאשר מתחשק לנו אלא דווקא כאשר לא מתחשק לנו.
אם אנו שומרים את הפעולות ההפוכות רק לרגע בו התאווה מגיעה לביקור – זה יהיה מאוחר מדי וכנראה לא נרוויח מכך הרבה. כמו בכל משימה – האימון בתקופה שלפניה הוא קריטי, ובלעדיו הסיכויים להשלים את המשימה בהצלחה קטנים. הפעולות ההפוכות הן אימון בהנמכת האגו ובהליכה נגד הרצון שלנו, וזאת כדי שבזמן אמת, נהיה מורגלים יותר ומוכנים יותר לעשות את הפעולה ההפוכה הקשה יותר: לומר לעצמנו "לא", גם כאשר אנו באמת מאוד-מאוד רוצים.