"כמה טוב, כמה טוב שנפגשנו, מה אני, בלעדיכם". אסירותודה על 202 ימים, כל יום רק להיום. וואוו, זה ממש לא מובן לי.

אני יודע שהיו ימים וזמנים ומצבים שהייתי נופל בהם בעבר, לפני הכניסה שלי לקבוצות, צעדים, קשר עם חברים, והנפילה היתה מביאה אותי לעוד נפילה. היו גם פעמים שרק הגעתי למעידה, כניסה לאתר בעייתי עבור המחלה שלי, ואף שבזמן המעידה הצלחתי לעצור את עצמי מליפול, לא עברו ימים ונפלתי.

היום, אני מאמין שכח אלוקי שומר אותי מחובר אליו, גם אם היו לי מעידות במסגרת המחלה שלי, אני יודע לקבל את זה בצורה הנכונה, לעשות טלפון לחבר, לספר לו על המעידה, ככה אני גם מגלה מה הביא את המעידה, ומשתחרר ממנה ע"י פעולות.

אני מודה לאבא אוהב שעשה איתי את הנס הגדול הזה, שהביא אותי לתוכנית שמחברת אותי אליו. מתחנן לפניו שיתן לי את החיבור, את הקשר, את הקירבה אליו. אוהב אותך, צריך אותך איתי בכל רגע.