החסד הוא מסימני ההיכר של יהודי, אמרת גומל חסדים אמרת יהודי. נראה שאין גדולה מגמילות החסדים, נתינה מוחלטת. לדוגמא אחת הפסגות הגבוהות של חסד היא דווקא עם מת בגלל שאינו יכול להשיב. היינו מזהים טוב אינסופי עם המילה הזו, אך לא, בפרשת העריות משתמשת התורה בלשון חסד ביחס לאיסור הנורא של יחסי אח ואחות - 'חסד הוא', לא פחות.

התמיהה ברורה וההסברים שונים – התרגום מתרגם, 'קלנא' – קלון, גם הרש"י מבאר שהכוונה היא לחרפה. ומביא את המדרש שמסביר שנעשה שימוש במילה הזו בכדי להדגיש את החסד שעשה בורא עולם עם העולם שהיה בטל אילו קין לא היה נושא את אחותו... (כולנו ממזרים) לרמב"ן מהלך משלו - נקטה התורה דווקא בלשון הזו, חסד, כדי להעצים כיעורו של המעשה, במקום שיעשה עימה חסד, ידאג להשיא אחותו לבעל הגון, הוא עוכר אותה.

ראיתי פעם באיזה 'עלון בית כנסת' רעיון שיסודותיו נמצאים במלבי"ם המסביר 'שחסד' היא מילה המבטאת הפלגה מרחיקת לכת, קיצוניות. כבעל נטיה לקיצוניות מלידה, הדברים תפסו אותי, תאמו לגישה החדשה שלי כמכור בהחלמה בתוכנית, אחלוק את הרעיון איתכם ואקווה שיהיו הדברים לרצון לפני אדון כל

המחשבה המיידית בהקשר למילה חסד היא עשיית טוב ללא חשבון, נתינה, רש"י מסביר שהחסידה נקראת כך על שם החסד שהיא עושה עם חברותיה, על הפליאה מדוע אם כן היא שייכת לעופות הטמאים, יש תשובה מוסרית פשוטה, החסידה עושה את החסד עם חברותיה בלבד, לא עם עופות אחרים. נראה שעשיית 'חסד' דווקא עם מישהו אחד ולא עם אחר, אינה חסד, זו אנוכיות. אהבת העצמי, דאגה רק למי ולמה שיתן לי. זו נטילה גדולה.

היוצא מכך הוא שלא די לה לפעולה להראות כחיובית, המניע הוא מרכיב קריטי שלעיתים קרובות יקבע את עתיד הפעולה עצמה. מניע שלילי נסתר או העדר מניע ראוי עלול להיות הרסני, דחף טבעי לעשות טוב לזולת לא בהכרח יביא לעשיית הדבר הנכון לדוגמא – לוט, הוא ראה חסד אצל אברהם, אך לא רכש קניין במניע ראוי, יש לו אותו כדחף, הגורם לו למעשה חסר פורפורציה – לשמור על אורחיו ולהעדיף אותם על פני בנותיו... (ילדיו בדרגה נחותה ממנו, אפילו דחף אין להם. כפויי הטובה אינם מספקים לחם ומזון לבנ"י)

דוגמא נוספת היא עוד איסור חמור המוזכר בפרשתנו שעם מניע נכון הופך למצווה שאין כדוגמתה - לא ישא אדם את אשת אחיו. ערירים יהיו. אך כשאחיו מת ואין לו ילדים, יש לו מצווה נדירה ומיוחדת, מצוות יבום. הוא צריך להתחתן עם גיסתו האלמנה, הכיצד משנים את התמונה הילדים? התשובה נעוצה במניעים, כשהם אינם, זו נתינה, מוחלטת. שאיפה טהורה להקים שם למי שלא יוכל להשיב, שהרי הצאצא יקרא על שם המת. שהילדים קיימים בטל המניע הטהור וממילא נשואי הגיסה אסורים באופן חמור, זו כבר לקיחה. חבר יקר הוסיף לי שבימינו אין יבום אלא רק חליצה כיון שלא סביר שיתכוונו לחלוטין לתת לשם מצווה...

- - - - -

הדברים נגעו בי מאוד כמכור, שמתי לב כמה קל לי לעשות 'חסד' עם אחרים, להישאר בטלפון שעות, לרוץ לקבוצות, תירוצים והסברים יש לי למכביר, אבל לשבת עם הקרובה אלי? אחרי חמש דקות מתחילים לי פצעי לחץ... להתייחס ליוצאי חלצי? יש לי אורחים... ספונסיים... ההבנה הזו שכדאי לבדוק את המניעים גם בחסד, שינתה אצלי לגמרי את הגישה בבית, אשתי וילדי עברו למקום הראשון, ברגע שהיא קוראת לי, אומרת שהיא זקוקה לעזרה שלי, לחברה שלי, כל דבר נדחה מפניה.

ואתם יודעים מה, לא עשיתי זאת כמניפולציה, אבל פרקטית זה השתלם לי, הידיעה הזו מניחה את דעתה, היא מאפשרת לי לעשות המון למען ההחלמה שלי ושל אחרים, מעולם היא לא מנעה ממני ללכת לשום קבוצה. לשום מסר, אין לה בעיה שיבואו אלינו לבית זקוקים לעזרה גם בשעות לא שעות.

שנזכה לעשות חסד במקום הנכון עם מניע נכון.