למתבונן מהצד נראה היה שהעולם השתגע, בכל מבזק חדשות היה באמת חדש, המידע שזרם לחדרי המערכת היה מסעיר, הדייגים נתקלו בבעיה של ממש, לא היה להם במה לעטוף את סחורתם... העיתונים שהיו עמוסים בתיאורים מפורטים של השתלשלות העניינים נחטפו מהר יותר מלחמניות חמות, כותרות מאירות עיניים זעקו, מפחד, מהערכה, פרשנויות רבות על הסיבות והתנאים פרנסו את המלהגים בחכמה שלאחר מעשה.

רוב מוחלט של מי שהאירועים הגיעו לאוזניו, רעד, פחד, הבין מיד שהכללים השתנו, מה שהיה לא ישוב, אחר ההלם הראשוני נתכנסו טובי המוחות לדיונים דחופים היאך לקדם את פני הרעה, תוכניות מגירה נשלפו, שכירי חרב נשכרו, ההחלטה פה אחד (כמעט) היתה להתבצר, להתחפר, לעבור לדפנסיבה מוחלטת, זה הסיכוי המשמעותי היחידי לשרוד. אך כמו תמיד גם כאן, נמצאו יוצאי הדופן שהחליטו שאי אפשר להשאיר את האמבטיה רותחת, חייבים לקרר אותה, למרות שזו התאבדות, המחיר שווה, כדאי להיזכר לדראון עולם.

לאיש אחד היה ברור לחלוטין מה הדבר הבא שיעשה, הוא נוסע. אחרי ששמע, לא רק באוזן, בלב. עד כדי צמרמורת. כמי שהכיר את המערכת המצרית מקרוב, הוא הבין שישנה יד מכוונת, שנים קודם הוא ניסה לשנות את התוכניות, טען בלהט שהן מוגזמות וכמעט ששילם בחייו, כעת הוא יודע שסוף סוף הוא יכול להירגע, הוא מצא את שחיפש. יש אלוקים והוא נמצא במדבר.

הוא 'שומע', מבין בנשמתו לא רק את מה שקרה עם מצרים, אלא גם ובעיקר את מלחמת עמלק, הזעזוע של יתרו הוא מכך שלפתע הוא הבין שאף אחרי המופתים הגדולים והעצומים שנעשו בים סוף יש עדיין מי שמוכן לשים נפשו בכפו בשביל להוכיח שאין דין ודיין, אולי אמר לעצמו שאם זה מה שקורה לבן אנוש ללא אמת מחייבת, אם יש מי שלא מתבלבל מעובדות, שנותן פרשנות כל כך מעוותת למציאות, חובה להגביר המאמץ למצוא את האמת, כאן, עכשיו. היא קריטית. לא ניתן להשאר עוד רגע בלעדיה.

אומר ועושה, הוא בא למדבר, ובפחות מיום הוא הופך סדרי עולם.

יש מי שמסוגל לדמיין חוזר בתשובה טרי שמגיע לגדול הדור ובתוך יום הופך את סדר היום שלו מהקצה ולא מגולגל מכל המדרגות על ידי המעוררים והמתנגדים והקנאים שזועקים גיוועאלד, 'חודוש' אסור מהתויירה? 'רבם דקרו', 'גיחזי'... והאחד בא לגור וישפוט וימנה שופטים? כן, יתרו בא למשה, ולמרבה הפלא, הוא מקבל את עצתו, ולא, לא בגלל פרוטקציה, אלא מחמת שמכיר הוא את נקודת האמת שלו.

הוא יודע מי זה השווער שלו, זכר היטב שלא הניח עבודה זרה אחת שלא עבדה, אין סיכוי שישכח את 'ברית המילה' במלון, תוצאה ישירה של התנאי לשידוכו – שיתן את בכורו לע"ז, אך הוא יודע דבר נוסף, שמעשיו של חמיו לא נובעים מרשעות גדולה, ההפך (הגר"א לופיאן זצ"ל) הוא מחפש את הבורא, תר אחר האמת. במקומות הלא נכונים. אבל מחפש, ומי שמחפש מוצא.

ומשבא יתרו למדבר כדי לומר שמעתי. מצאתי. אני מכיר באמת. כל איכויותיו באות מיד לידי ביטוי. כי מי שמכיר באמת, היא מכירה בו. היא זו שמניעה אותו לעזור, למצוא פיתרון, נראה שמי שעושה, הוא זה שמסוגל לשמוע, ולכן בסוף זוכה גם לראות קולות...

*

לא קוראים לי יתרו הכינוי שלי אינו חובב ועד כמה שאני זוכר לא עבדתי עבודה זרה של ממש, אך עבד לרצוני הייתי ועוד איך, סגדתי לתאווה, לא הנחתי דבר ממה שרציתי שלא עשיתי, היום אני יודע שזה בגלל המשמעות שחיפשתי, הסיבה שעברתי מדבר למשנהו, היא שחיפשתי תוכן אמיתי, אמת, במקומות הלא נכונים. ומשלא מצאתי רצתי לדבר הבא.

כשזכיתי 'לשמוע' על הפיתרון, כשהגיעה האמת אלי, הצטמררתי, ידעתי שמצאתי אמת, למרות האתגר הלא פשוט, יצאתי אל המדבר ופגשתי את אלוקים.

תודה לך אבאל'ה שאיפשרת לי לשמוע, שנתת לי לפגוש בך.