הפער מנקודת הפתיחה – של אלו שחוו על בשרם את ניסי מצריים קיבלו את התורה בסיני והגיעו למדרגת "באותה שעה כשרים היו". למעלה של נשיאים. ועד לדיוטא התחתונה של מוציאי דיבה החוטאים ומחטיאים את הרבים וכופרים בטובתו של מקום ונענשים במיתה הקשה של תולעים מלשונם ועד טבורם - פשוט לא מתקבל על הדעת.

אין לנו כל הבנה מי היו ענקי הרוח שחיו בדור המדבר, רק כדי לסבר מעט את העין והאוזן אכתוב שעבורם מציאותו של הבורא היתה דבר מוחשי מאין כמוהו. האמונה בזמנם היתה סיפור אחר לגמרי ממה שאנו מסוגלים לתפוס. לדוגמא, היחס לאוכל. כל בוקר חיכה המן ליד פתח האוהל, ומי שנזקק לתקן את דרכיו היה צריך להרחיק מאוהלו שיטוח הרים ובקעות והריגת נחשי ועקרבי ענק על ידי עמוד הענן והאש ביום ובליל, 'מזגן' תמידי המכוון לטמפרטורה המתאימה אישית לכל נברא על ידי ענני הכבוד שאגב, גם דאגו להארכת הביגוד וההנעלה וכיבוסם וגיהוצם...

אז מה יכול לגרום למי שרואה השגחה פרטית בכל רגע לחוש שהוא ננטש? או יותר נכון, ששונאים אותו... שכל הטוב שניתן לו עד כה הוא חלק מתחבולה אכזרית שנועדה להביא אותו אל המושלם שבחלומותיו בכדי שרגע לפני שהוא מתחיל לנשום את אוויר הפסגות המיוחל הוא יושמד..

גדולי המוסר מסבירים את המהפך הבלתי נתפס הזה במגוון כיוונים, מחסרון דק מן הדק באמונה בגלל שהתרגלו לחוות ניסים באופן יום יומי, ועד אינטרס אישי. אותי תפס במיוחד הסבר שראיתי בשם הזוהר, לא ראיתי בפנים קראתי ואיני זוכר היכן – המרגלים פחדו שבארץ ישראל הם ינושלו מתפקידם.. שיחדלו מלתפקד כנשיאים... זה מה שהוליד את החשש הראשוני שלהם כשראו את ילידי הענק בחברון ולא נכנסו לתוכה, לכן הם גם טרחו כל כך וסחבו את פירות ארץ ישראל הענקים כדי להראות לכולם כמה העסק שם גדול. מפחיד...

ומרגע ששלטון הפחד מתחיל, אין לדעת היכן הוא יסתיים. כל המבט על העצמי משתנה - "ונהי בעיננו כחגבים", אבל לא רק, השיכנוע הפנימי עובד שעות נוספות – "וכן היינו בעיניהם"... כל אירוע מקבל את הפרשנות שלו, במקום להודות על הסחת הדעת המושלמת מהם - לוויות אינסופיות - "ארץ אוכלת יושביה היא"... ולא, שום הסבר הגיוני, גם כזה המזכיר עובדות מוכחות מהעבר, לא יכול לחדור את מכסה הפחד.

כלב יוכיח. רגע אחרי שהצליח להשתיק את כולם כשנתן להם להבין שדבריו יתאימו לאווירה שהם מנסים ליצור, מיד לאחר שפיאר את מעשי בן עמרם שקרע להם את הים נתן להם את הבאר והתורה והגיז להם שליו, הם רוצים לרגום אותו באבנים. לא שמעתם את מה שהוא הזכיר לכם? מדוע שתקתם? העובדות לא מדברות בעד עצמן? לא.

- - - - -

'זכיתי' להכיר מקרוב את מה ששלטון הפחד מעולל. לא פעם מסלול חיי השתנה כתוצאה ממנו ברגע. כשהייתי ליד בורא עולם. בנפש. לא קרה לי כלום. שנזכה. היום. עכשיו.