איתך ובלעדייך
זה להיות וזה לחדול
איתך ובלעדייך
זה לא כלום וזה הכל
איתך ובלעדייך.

כה אמר המשורר, וזאת זכותו, אבל אם אני מאמץ את הגישה שלו, אני יכול מיד לחדול. כי אצלי זה הפוך, איתך ובלעדייך - אני צריך להמשיך "להיות", וגם איתך או בלעדייך - זה מעולם לא "כלום או הכל".

בהכללה אפשר לומר שהבעיה מספר אחת של חברים נשואים בהתמודדות עם פגמי האופי שלהם, מיוצגת ביחסים עם האישה. מהבחינה הזאת, נראה שלרווקים קל יותר להחלים, כיון שהם חופשיים יותר להתמודד עם פגמי האופי שלהם בחלל פחות טעון, מאשר נשואים שפגמי האופי שלנו מגיעים כל הזמן לידי ביטוי במערכת הנישואין. אם למשל אני סובל מיחסי תלות, הדברים יהיו הרבה יותר מורכבים כאשר אני במערכת יחסים זוגית, מאשר אם אני רווק, אותו דבר אם אני סובל מצורך בשליטה וכן בריצוי וכן הלאה וכן הלאה. כמעט כל פגמי האופי שלנו מסתכמים בסופו של דבר בקשר שלנו עם העולם מסביבנו, וכמובן שבמצב כזה, לנשואים יש הרבה יותר נקודות חיכוך.

בספר הלבן, בסוף הנספח, מתחבאים הדברים האלו והם עוצמתיים מאוד:

העובדה שנשואים יכולים לקיים יחסי מין עם בת זוגם ולקרוא לעצמם "מפוכחים" אינה יתרון בכלל. זה יכול אפילו לפעול נגד ההחלמה. ישנם נשואים שמודים שאף על פי שהם לא "משתמשים" יותר, הניצחון על התאווה עדיין חומק מהם. למעשה, לעיתים קרובות נראה שיותר קשה עבור נשואים להשיג ניצחון על התאווה והתלות, עד שהם מתנסים בהתנזרות מינית מוחלטת. ולעיתים קרובות-יותר מאשר אנו יכולים לשער, יכולים לשמוע נשואים מתלוננים שלרווקים קל יותר! הבה נעמיד את הדברים בבירור: הסקסהוליסט - לא משנה אם הוא מחלים או לא, רווק או נשוי - ניתן לשער שיש לו בעיות עם מין! שלא לדבר על כך שהוא נושא בעיות אחרות שנגרמו בניסיון לחיות בחברת אחרים, ובקשרים עם אחרים.

מה שאותי תפס כאן הוא המשפט הבא: "נראה שיותר קשה עבור נשואים להשיג ניצחון על התאווה והתלות". במילים אחרות - כדי להשיג ניצחון על התאווה, אני חייב להשיג ניצחון על התלות, וכן להיפך, כדי להשיג ניצחון על התלות אני חייב להשיג ניצחון על התאווה. כל זמן שאני נמצא ביחסי תלות ופועל מתוך פגמי האופי שלי, קשה עד בלתי אפשרי להשיג ניצחון אמיתי על התאווה, פשוט כיון שיחסי התלות לא מאפשרים את זה. אם הגישה שלי היא ש"איתך ובלעדייך זה להיות וזה לחדול", אז ברור שיהיו לי רגעים נפלאים של "להיות", אבל ברגע שהיא תהיה במצב רוח אחר - אני יעבור מיד למצב של "לחדול", שאצלי פירושו להשתמש בתאווה וליפול. אני חייב לחיות חיים נורמליים בין אם זה "איתך" ובין אם זה "בלעדייך", אחרת לא אוכל להחלים, ואין סיכוי למופכחות מינית לאורך זמן.

ראיתי הדגמה של האמת הזאת על עצמי פעמים רבות. בתחילת הדרך לא הבנתי את זה, והייתי תלוי לחלוטין במצב הרוח של אשתי, מה שגרם לי כמעט לאבד את הנקיות שלי, כאשר לא הצלחתי לשלוט בכך. הייתי כבול ביחסי תלות שהתפתחו גם לצורך נואש בשליטה, וכמובן אם שני דברים תלויים אחד בשני אז כאשר אחד נופל, הוא מושך איתו את מה שתלוי בו. לכן, כשאני הייתי תלוי באשתי, גם ההחלמה שלי היתה תלויה בה, וכשהיא עברה התמודדויות ו"נפילות" במצב האישי שלה -זה גרר אותי איתה אל האבדון. לקח לי הרבה זמן (ולספונסר שלי הרבה עבודה) כדי להבין שאני צריך להמשיך לחיות בין אם טוב לנו ביחד, ובין אם כעת אשתי מתמודדת עם קשיים ולכן "לא פנויה" מבחינה רגשית לקשר או לחיבור.

זה לא קל, ואם לומר את האמת - זה קשה. היו זמנים שלא חשבתי אפילו שזה אפשרי, אבל אלוקים עזר לי ועוזר לי. היום אני יכול פעמים רבות (לא תמיד כמובן) לראות את הקושי של אשתי, לגלות אמפתיה אבל לא לנסות לשלוט בכך (גם לא בצורה יפה של ניסיון לעזור) ולא להיות מושפע מכך, להמשיך לחייך ולחיות את החיים שלי גם כשהיא לא נחמדה, לא משתפת פעולה או אפילו יותר מכך.

מעניין שבתחילת דרכן של הקבוצות, היו החברים של AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) משתתפים ביחד עם נשותיהם באותן קבוצות, ולא היתה הפרדה לקבוצות למכורים עצמם וקבוצות לנשות מכורים. ההבנה הבסיסית היתה שפגמי האופי של הבעלים ושל נשותיהן הם הבעיה, וממילא יכולים לעבוד עליהם ביחד. כך מצאתי את עצמי נעזר בפרק "לנשים" שבספר הגדול, וקורא אותו מנקודת מבט של "בן זוג" ולאו דוקא מנקודת מבט של אישה שבעלה מכור. דוקא הפרק שהיה לי הכי קשה לקבל אותו בהתחלה, הפך עבורי לאחד הפרקים הכי חשובים, כי הוא נותן לי הדרכה כיצד להתנהג במצב שבו ישנם שני בני זוג, שהאחד נמצא (נכון לרגע זה...) במצב של החלמה, ואילו השני סובל עדיין מפגמי האופי ברמה כזו או אחרת. כך אני לומד להתמודד עם הקשיים בזוגיות ולהתייחס לאשתי כפי שהייתי רוצה שהיא תתייחס אליי ביחס לפגמי האופי שלי.