חבר חדש כותב בפורום:

ככל שאני נכנס יותר עמוק עם עצמי למלחמה בתאווה הכל מסביב נהיה תאווה. אני לא מסוגל לעבור כמעט ברחוב בלי לראות כל דבר שזז כמושא לתאווה. דבר שלא היה לי הרבה זמן.

אולי זה תהליך טבעי, אבל אני מרגיש שאם זה ימשיך כך פשוט אשתגע. אני מפחד שאעשה דברים שאחר כך אתחרט עליהם.

חבר ותיק כותב:

שלום חבר

אני כל כך מזדהה עם מה שאתה מתאר. כל פעם שנסיתי להפסיק - זה רק הגביר אצלי את המחשבות והרצון להסתכל בכל מה שזז, עד שבסוף לא היתה לי ברירה ונפלתי. השאלה היא למה זה קורה ומה עושים עם זה?

הענין הוא, שאני כמכור (בשונה מאדם רגיל שרק מתמודד עם נסיון של שמירת העיניים), סובל מבעיית האובססיה לתאווה. זה בעצם מה שאתה מתאר ש"הכל מסביב תאווה" או ש"אני לא מסוגל לעבור כמעט ברחוב בלי לראות כל דבר שזז כמושא תאווה" וכן הלאה. אני אובססיבי למין ולתאווה.

חיים עם אובססיה הם דבר מאוד לא נעים כי מאוד קשה לי לחיות כל הזמן עם המכונת כביסה הזאת שנמצאת בתוך הראש שלי ולא מפסיקה לעשות רעש, לזוז מצד לצד ולעבור ממצב אחד למצב אחר. ככל שהאובססיה גוברת - אני מחפש את הדרך להפסיק אותה. במשך כל השנים במחלה, ידעתי רק שתי דרכים (לא ברור איזו יותר גרועה). האחת היא פשוט לפעול לפי האובססיה והשניה היא להתעלם ממנה לחלוטין. שתיהן לא הביאו את התוצאות שחיפשתי.

נניח שהאובססיה מתגברת והראש שלי הופך יותר ויותר מפוצץ בתאווה, אז אני משתמש בתאווה והאובססיה נפסקת. הבעיה היא שהמחיר לכך הוא יקר מאוד, וחוץ מזה - האובססיה לא באמת עוזבת אלא רק לוקחת חופשה. כאשר יעבור כמה שעות/ימים/שבועות, האובססיה תחזור, והפעם היא תהיה חזקה יותר, וכדי להפסיק אותה - אצטרך מנת תאווה גדולה יותר, כי מה שהספיק בעבר - כבר לא מספיק עכשיו.

אז בפעם הבאה, מיד אחרי הנפילה, אני מבטיח שבשום פנים ואופן לא אחזור על השטות הזאת, ולא משנה מה יקרה - אני לא עומד להשתמש בתאווה יותר "אף פעם". עוברים כמה ימים שבהם זה נראה כמו דבר נכון ומוצלח (כיון שהאובססיה עדיין רגועה בעקבות הנפילה האחרונה), אבל אז לאט לאט המחשבות מתחילות לחזור לי לתוך הראש. אני משתדל לעמוד בגבורה, לא להסתכל, לא לפנטז ולא להשתמש בשום סוג תאווה, אבל ככל שאני ממשיך - כך האובססיה מתגברת, ואז - כפי שאתה מתאר - הכל בעצם הופך לתאווה וזה נהיה בלתי נסבל.

לאן זה ישלח אותי הפעם? כמובן, אל הדרך הקודמת ש"פתרה" לי את הבעיה של האובססיה: שימוש בתאווה ונפילה. והכאב מהנפילה לאן ישלח אותי? טוב, זה כבר ברור, הוא ישלח אותי שוב לנסיון חסר סיכוי של התעלמות מהאובססיה.

אז מה עושים? הדרך הראשונה לא הצליחה וגם השניה לא. כשהגעתי להחלמה התברר לי למרבה הפליאה שיש עוד דרך. בספר הלבן (ספר הבסיס לגמילה מהתמכרות למין בשיטת 12 הצעדים) הדרך הזאת נקראת "הדרך השלישית". במילה אחת הדרך הזאת היא כניעה. מצד אחד אני לא משתמש בתאווה, ולא משנה מה המחיר שעליי לשלם בעקבות כך (זוכר את המכונת כביסה?), ומצד שני אני לא מתעלם מכך ולא מנסה לנצח את האובססיה. במקום זה אני נכנע, מבין שהאובססיה היא חלק ממני ולא תיעלם, אבל ביחד עם זאת אני לא יכול להשתמש בתאווה כדי להשתיק אותה כי ככה אני יהרוג את עצמי.

הכניעה הזאת היא לא כל הסיפור אלא רק הצעד הראשון לשחרור מהאובססיה. כשאני נכנע ומבין שאני חסר אונים מול התאווה, אני יכול לעשות את הפעולות הנכונות כדי לקבל שחרור ממנה - אבל כל פעם רק להיום (לפעמים רק לשעה הקרובה). אם בעבר חשבתי שתקופת נקיות ארוכה תשחרר אותי מהאובססיה לעולם, הכניעה היא בדיוק ההיפך: זאת ההבנה שהתאווה היא חלק ממני וכזאת תישאר עד יום מותי, ולכן מוטב שאתחיל לטפל בעצמי בעשיית פעולות רבות ככל האפשר, אם אני רוצה חיים שפויים.

סדרת הפעולות האלו נקראות 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות.