כשאנחנו אומרים שאנחנו מוסרים את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים (הצעד השלישי), מה בעצם זה אומר, האם מעכשיו אנחנו לא עושים יותר כלום ורק מחכים שהוא יעשה הכל עבורנו? אז זהו, שלא. אנחנו לומדים לקחת אחריות על כל מה שבתחום שלנו, ולתת לאלוקים את החלק שלו בסיפור.

בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים) יש לזה משל יפה על שחקן בהצגה ששוכח את התפקיד שלו ובמקום זה הוא מנסה לטפל בתאורה, באיפור, בעזרה לשחקנים האחרים לעשות את התפקיד שלהם יותר טוב וכן הלאה. כמובן ההצגה לא מצליחה כי הוא לא עושה את התפקיד שלו, אבל הוא לא מבין את זה ורק מנסה יותר חזק בפעם הבאה...

השחקן הזה הוא אני ואתה. כל אחד מאיתנו הוא השחקן הראשי בהצגה האישית שלו, ולכל אחד מאיתנו יש תפקיד - לעשות את מה שמוטל עלינו במאה אחוז. אם אנחנו עושים את החלק שלנו ומשאירים את שאר התפקידים לאחרים, אז ההצגה יכולה להצליח. אבל אם אנחנו שוכחים את התפקיד שלנו ובמקום זה מתעסקים בתפקיד של אנשים אחרים - ההצגה תיכשל.

המנהל של ההצגה הוא היחיד שצריך להיות אחראי על התוצאות. חוץ ממנו, כל השחקים ושאר אנשי הצוות צריכים להתמקד רק בתפקיד האישי של כל אחד מהם. המנהל של ההצגה זה אלוקים. כולנו רק שחקנים.