ישנם שני מושגים דומים בהם אנחנו משתמשים הרבה כאשר אנחנו מדברים או כותבים על ההתמכרות שלנו למין ולתאווה, האחד הוא אובססיה והשני כפייתיות. לכאורה נראה שאלו צמד מילים נרדפות לתאר את אותו מצב, אבל למעשה מדובר בשני דברים שונים לחלוטין, ולמרות שהם משיקים אחד אל השני, יש להם תפקיד אחר הן בתהליך ההתמכרות, הן במחלה והן בהחלמה.

בעיקרם של הדברים, אובססיה היא מחשבתית ואילו כפייתיות היא מעשית. הסבר:

אובססיה היא צורה של מחשבה החוזרת על עצמה ושוב ושוב, וגם כאשר המחשבה איננה הגיונית, היא מלווה בחשיבה מעוותת המסבירה מדוע במקרה הזה היא כן נכונה ומוצדקת. לדוגמא אדם שמכור לקניות סובל מאובססיה מחשבתית שהיא הרצון לקנות עוד ועוד, אבל חלק מהאובססיה זה ההסבר שלא מדובר במשהו לא הגיוני אלא בצורך אמיתי לקנות פריט מסויים.

אז במקרה שלנו האובססיה היא הצורך הנואש במין, כולל כמובן כל ענין הפנטזיות וכל מיני הסברים ושכנוע עצמי עמוק ש"אני באמת צריך את זה". ומכיון שמדובר באובססיה, אז החשיבה מעוותת את המציאות ומשתמשת בו לצרכיה בלי באמת להתפעל מהעובדות כפי שהן במציאות. לדוגמא: אם אני בתקופה ארוכה שאנחנו מותרים, אני יסביר לעצמי שלכן אני נופל כי כבר השתעממתי, ואילו אם אני בתקופה ארוכה שאנחנו אסורים, אני יסביר לעצמי שלכן אני נופל כי אני לא מגיע לסיפוק. וכן הלאה וכן הלאה.

לעומת זאת הכפייתיות היא המעשה עצמו, שבדרך כלל מגיע בתור "הפיתרון" לאובססיה. כיון שאני אובססיבי לענין של מין והמחשבות והפנטזיות משגעות אותי, אז אני נופל שוב ושוב בצורה כפייתית, כדי שאוכל להשתחרר מהאובססיה.

(אולי יהיה יותר קל להסביר את זה על ידי בחינה של אדם הסובל מ OCD שזה הפרעה אובססיבית כפייתית. נניח שהאובססיה שלו היא בכך שהוא כל הזמן לא בטוח שהוא נעל את הדלתות, מה שכמובן מאוד מפריע לו כל הזמן כי הוא בפחד ולחץ שמא יגנבו לו וכן הלאה. האובססיה הזאת מביאה אותו לכך שהוא יפעל בצורה כפייתית וכל הזמן יחזור לבדוק ולנעול את הדלתות, כדי להשתחרר מהאובססיה שלו. ואכן, כל פעם שהוא חוזר לבדוק את הדלתות ומגלה שהן נעולות הוא מקבל הקלה מהאובססיה, אבל זה רק לזמן קצר עד שהוא שוב "נזכר" בדלת אחרת ש"אולי" הוא לא בדק, ואז האובססיה חוזרת שוב, ולא נותר לו אלא לפעול בכפייתיות ולחזור לבדוק גם את הדלת הזאת, וחוזר חלילה...)

אז כיון שההתמכרות שלי היא כפולה ויש בה אלמנטים של אובססיה וגם כפייתיות, אני ממשיך ליפול וליפול כל הזמן, פשוט כיון שאין לי שום דרך אחרת לשחרר את הלחץ. ברגע בו אני נתקף בגל של תאווה והאובססיה מתחילה, אני לא יכול לחזור לעצמי עד סיום התהליך שהוא הפעילות הכפייתית, קרי: הנפילה עצמה. לכן, כל פעם שאני נמצא בהתקף ו"עושה שריר" מול התאווה, אני לא באמת מרוויח שום דבר כי מה שקורה זה רק שהלחץ מתגבר כי אני חשוף זמן ארוך יותר מול האובססיה שלי, מה שבדרך כלל יביא בסופו של דבר לפעילות כפייתית מרובה יותר, קרי: נפילות כואבות יותר.

מה שקורה בהחלמה זה שהכפייתיות נעלמת לחלוטין, אבל בנוגע לאובססיה זה לא בהכרח כך. תחילת ההחלמה היא הפסקת כל הפעילות הכפייתית, גם במחיר הכאב הגדול של האובססיה הלא נגמרת, אבל אחר כך אנחנו לומדים להתמודד עם האובססיה, ולקוות שאלוקים יוריד את המינון והאיכות שלה ככל שנתקדם בעבודת הצעדים.

במקום הדרך היחידה שידענו להיפטר מהאובססיה (כמובן, לפעול בכפייתיות), אנו לומדים לזהות את הרצון האובססיבי ברגעים הראשונים שהוא עולה, ולפעול בלי דיחוי. זה הזמן לפנות לאלוקים, להתקשר לחבר ולתרגל פעולות של כניעה ונתינה ויציאה מהריכוז העצמי. כל פעם שאנו פועלים כך, אלוקים עובד עבורנו ועוזר לנו להפסיק את האובססיה מבלי שהיא תגיע לשלב הכפייתיות.