כפיים לי. חודש נקיות, איזה כיף! מחלים דגול שכמוני... אה, מותר לי עכשיו קצת פייסבוק, הרי יש לי כבר 100 חברים מהתכנית ואני הולך ל4-5 קבוצות בשבוע בנוסף לקבוצות הטלפוניות אז בטח אדע להתקשר כשארגיש חסר אונים...
טוב ההמשך ידוע לגימה ראשונה שהובילה לרמת נפילות מזעזע וכואב.
אחזור להתחלה כדי להבין את עוצמת ההכחשה.
מה קיבלתי בחודש נקיות? חוויתי אושר מדהים נתינה עצומה בבית ולחבריי, הערכה מאישתי יציאה ואומץ לשנות לעבודה חדשה, טיול מקסים עם חברים מלא בנתינה, המון עזרה לזולת שיפור בערך העצמי ועוד המון טוב והמון חוויות רוחניות קטנות וגדולות שהמכנה המשותף לכולם הינו חיבור ונוכחות.
פתאום כשהמחלה המבלבלת הערמומית ורבת העוצמה הופיעה והתפרצה דרך תחושת השליטה המרמה... הופיעו מחדש הריכוז העצמי האדישות הנוראה שמתבטא בזה שהילד שלי בוכה שיחליפו לו ואני בכלל לא שומע כן, כן, פיזית לא שומע כי אני עסוק בטלפון באינסטגרם בחיפוש אחרי הפנטזיה הבאה שתמלא אותי... ללא הצלחה.
אז אני מתחיל מחדש לרצות להישאר בהפסקה, מבין שזה גדול עליי ואני צריך עזרה, מבין שאני לא יכול להרשות לעצמי לשחק עם התאווה, שמה שהיא צריכה זה רק רגע אחד שבו אני חושב שאני יודע שאני בשליטה...
רק הוא בכוחו יכול מתפלל למצוא אותו עכשיו, אחרת אמות.