לא ייאמן שחלפה שנה מאז שהפסקתי לעשן. נכון, לא הצטרפתי לתוכנית בשביל זה, אבל קיבלתי על הדרך עוד מתנה יפה, וגם היא רק להיום.

זה פשוט הפסיק להיות הרגל אימפולסיבי. יכול להיות שאני כבר לא הייתי חייב מנות קצובות של ניקוטין כדי להעביר את היום?

עבורי סיגריה הייתה זמן איכות לרחמים עצמיים, ואני מכור גם לרחמים עצמיים. פעמים רבות הייתי מדליק סיגריה לבד ו"נרגע" מטעויות שעשיתי והיו כמובן כולן באשמתי ובשליטתי המלאה: עם התאווה, עם הזוגיות, עם עבודה, עם הלימודים. חמש דקות פלוס מינוס של הלקאה עצמית בלי פילטרים.

לפעמים הייתי מעשן לצד האלכוהול, בשביל הכיף: לשכוח, לשמוח, להעניש את עצמי. למרבה הצער גם האלכוהול כמו התאווה לא היה התשובה ולא עזר לי להרים את הראש, אלא להיפך.

אני לא אומר שאי אפשר להינות מסיגריה, אבל אדם אובססיבי כמוני שטובע במים האפסיים של שלולית הריכוז העצמי, לא יכול להינות מסיגריה כי הוא יעשן יותר מידי או פחות מידי או בזמן הלא נכון ויחטוף בחילה אבל ימשיך לעשן בשרשרת וידליק את הסיגריה הבא בעזרת הסיגריה הנוכחית וכן על זה הדרך. אני זוכר היטב עשן מיתמר מסיגריות בוערות על גג הבניין שבו עבדתי וזוכר את המחשבות שעברו לי שם בראש.

אז מה נשתנה? לא ספרתי ימים ולא פתחתי מעגלים ולא שיתפתי חברים בתאווה לסיגריות. מה כן? ייתכן שהדבר המרכזי שקרה הוא שהפכתי בזכות התוכנית, רק להיום (!!!) לאדם קצת פחות אובססיבי: לקחתי את העצבים שהשקעתי בסיגריות ותיעלתי אותם למקומות אחרים, בתוכנית כמובן, אבל גם מחוץ לה: הלכתי לשחות, התחלתי להתפלל קצת יותר. מצאתי את השחרור שקיבלתי בעזרת הניקוטין במקומות אחרים.

לא הפכתי ל"אדם אחר" בזכות התוכנית. אני אותו מכור, עם אותם פגמי אופי, שמנסה לעבור את היום הספציפי הזה יותר שפוי ושלו ומחובר לאלוקים ולחברים ולמציאות סביבו. באסירות תודה רק להיום אני לא צריך תאווה או אלכוהול מסך עשן שיפריד ביני ובין כל אלה. אולי עוד שעה זה ישתנה, אבל היום זה המצב ואני חייב ללמוד לחיות רק להיום.

חשוב לי להזכיר לעצמי גם עכשיו, ברגע זה, כמה אני חסר אונים וכמה איבדתי שליטה על חיי. בכל יום אני חייב להזכיר לעצמי וחייב גם שאחרים יזכירו לי גם כן. זה שיש לי יותר מ-300 ימים של נקיות מתאווה וגרורתיה (כל יום רק להיום), אבל זה לא אומר שכל אותם ימים היו במפוכחות וזה לא אומר שלפני אותם 300 ימים לא עשיתי דברים לא שפויים בחוסר שליטה מוחלט, במשך שנים ארוכות. יש עוד דרך ארוכה לעשות אבל אסירות תודה על מה שיש ויש המון. אסירות תודה על אבא אוהב, על ניסים גלויים שהוא עושה לי בחיים, , על הפורום הזה ועל החברים היקרים, על המקום שאני נמצא בו היום. לא העזתי לחלום עליו כשהייתי שקוע במחלה. כל יום רק להיום.