שמעתי אתמול בקבוצה מסר מחבר ותיק שאמר שמכור צריך לוותר על הזכות לרחמים עצמיים ותחושת מסכנות. קשה לי כרגע להעיז לחלום על כזאת דרגה.
ראיתי כמה מחקרים על אנשים שנעשו נכים באמצע חייהם, והם טוענים שהם נהיו יותר מאושרים מאשר בתקופה לפני הנכות, וכמו"כ שאנשים נשואים מאושרים יותר מרווקים, למרות כל מה שהסטנדפיסטים אומרים...
לגבי העצבות מההבנה שכנראה לא אהיה גדול הדור הבא, אכתוב כמה נקודות שאולי יעודדו אותי קצת (זוכר שפעם חששתי לעשות מנוי לחנות השכרת וידאו בשמי האמיתי, שמא כשאהיה הרב הראשי מישהוא יחפש עלי חומר מפליל ויעלה על זה שהייתי מנוי לכזה דבר ה' ירחם...).
קראתי פעם סיפור על ר' זושא שהרבה זמן לא הבנתי, מישהו שאל את ר' זושא: אם הקב"ה היה בא אליך ומציע לך להתחלף עם אברהם אבינו, מה היית אומר לו? ענה לו ר' זושא הרי בכל מקרה היה להקב"ה בעולמו עדיין אברהם אבינו אחד ור' זושא אחד, אז מה זה משנה, הייתי מבקש להישאר ר' זושא.
אני לא הבנתי אף פעם את התשובה שלו, ברור היה לי שאינני יכול להבין את דרגתו של ר' זושא, ועדיין (נקודת ההנחה הפשוטה שלי היתה שאברהם אבינו היה יותר גדול ממנו) מישהו מציע לי להיות מיליארדר, אומר לו לא תודה, אני מסתפק במה שיש לי?
יש לתחושתי הרבה עומק בסיפור אבל ממבט שלי מלמעלה הוא מלמד אותי שמה שבאמת נדרש ממני זה להיות אני, וזה המקסימום שהכלי הרוחני הזה שנברא פה בצלם יכול להכיל, ממילא זה לא משנה באמת אם אהיה גדול הדור הבא או יהודי פשוט, כל עוד מילאתי ותיקנתי את הכלי שלי, זה המקסימום שאני יכול וצריך לשאוף אליו.
זה חלק מהסוד של 'רק להיום' ככה נראה לי לפחות אצלי.
זה לא אומר שעלי להימנע משאיפות, זה רק אומר שדרגות קונים בהסתכלות על המטלה העכשווית, ולא כל הזמן בודקים ומפנטזים על היעד הנכסף.
מתפלל שנמצא את השלווה לקבל את האני האמיתי שלנו ולתקן ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלו, יש לי תחושה שזה יביא אותנו לחוש שמחה אמיתית ומספקת, גם אם נישאר מחלימים פשוטים.