במסע ההחלמה שלי אני עובד בשני ערוצים. ערוץ ראשון הוא האתר שהוא מעיין מעטפת חיצונית שנותנת לי כלים, שפה, תמיכה ויעד ששומר אותי ממוקד לטווח ארוך, בין אם זה ה-90 יום או המייל היומי, המדריך או הפורום.

ערוץ שני הוא העבודה שלי שבעצם נוצרת/נולדת מתוך המעטפת הזאת. עולם התובנות האישיות שעולה וצף מתוך התהליך. אני חושב שהדבר הראשון שהשתנה הוא שהבנתי שאני לא רוצה רק להפסיק (שאת זה הצלחתי בזמנו לטווחים ארוכים מאוד) אלא להחלים, לרפא את הכאב. לא שלא ידעתי את זה קודם... אבל הכלים של האתר עזרו לי להבין ולהבהיר לעצמי היטב שהמטרה היא לא להפסיק את הסממנים של ההתמכרות. אלא לטפל בשורש.

החלטתי שאני מנסה להיות קשוב לזמנים בהם אני מרגיש כאב/חולשה/קושי אפילו אם הם הקטנים ביותר.

שימת הלב עשתה לי טוב. והפלא הוא שאפילו לא הרגשתי שאני כל כך צריך לטפל במקום שחש חולשה. עצם ההכרה בו עזרה לי למקד אותו.

לדבר הזה שמעתי שקוראים "מכסה לסיר" זה כלי שעוזר לגלות תלמי"ם - תגובה לא מודעת. בשבילי עצם שימת הלב ביום יום פשוט לרשום לעצמי איפה חוויתי כאב, חולשה, בדידות ובעקבות מה... בין אם זה בנסיעה באוטובוס, באמצע שיעור, תוך כדי הליכה ברחוב הביאה לי מזור. שיש בי מקומות חלשים ביום יום שלפעמים קשורים להתמכרות ולפעמים לא ואני יכול לתת להם מקום.

הדבר השני שעזר לי אחרי שגיליתי את התלמי"ם היה מה שלימדו אותי להפוך את הקושי לבקשה.

ההתמרה הזאת של להעביר את הכעס, השנאה והתיעוב ממקום של האשמה ותסכול, למקום של עדינות, של אמונה, מקום שיש בו תקווה והכרה בצורך שלי בעזרה. גם אם לעיתים הוא כואב וחשוך. עדיין יש בו מזור ומשהו שמרפא. עצם היכולת להתפלל את הקושי.

אני מבקש להביא דוגמא שעזרה לי עוזרת לי כאשר אני מרגיש כאב. המילים של רק להיום עוזרים לי:

היום ורק להיום
הרגע ורק להרגע.
אני מבקש שתעזור לי.
קשה לי. כואב לי.
אני מאמין בך שאתה יכול לעזור לי.
להאמין שיש בי יופי, שיש בי מקום טוב.
אני מבקש להאמין בך שאתה נמצא איתי.
גם שאני לבד.
אני מאמין שנתת לי חופש ויכולת לבחור.
עזור לי להאמין בעצמי להאמין שאתה עוזר לי
גם אם אני מרגיש לבד.

(בראש זה יכול לקרות תוך 4 שניות זה מרגיש ארוך יותר כאשר אתה כותב זאת)

אלה כלים שעוזרים לי לבינתיים במסע שלי.

בהצלחה חברים יקרים.