אני בתוכנית כבר שנה ותשעה חודשים, ונקי חודשיים וחצי, הייתי נקי 11 חודש ונפלתי 5 וחצי חודשים ונפלתי, חודשיים וחצי ונפלתי, ועכשיו אני נקי בחסד אבא אוהב.
אחרי הנפילה האחרונה שמתי לב למשהו שמאוד עזר לי. שמתי לב, שכשאני מגיע למצב רגשי מאוד קשה, לא איזה מצב רוח של דיכאון שזה די קלאסי להרבה מאיתנו, אלא למשהו כבד שרודף אותי יותר משבוע ולוקח אותי למקום שבו כבר לא אכפת לי מכלום, ואז אני נופל...
ואז נפל לי האסימון, כשאני מגיע לכזה מקום, זה ההזדמנות שלי לנסות לגדול ולצמוח, למצוא את הפגמים שלי ואת החלק שלי בסיטואציה ולהתחנן לאלוקים שיעזור לי להישאר נקי למרות הכל.
בחנוכה, הגעתי לשם, הייתי מוצף מבחינה רגשית, היה לי עומס רציני בעבודה שבא על חשבון אשתי והילדים, ואני הרגשתי קרוע לגמרי, מצד אחד בעבודה צריכים אותתי ומצד שני אשתי מותשת וצריכה אותי בבית וממילא גם היא משדרת לי מצוקה וחוסר מצב רוח, מה שעוד יותר גורם לי להרגיש כל הזמן תחושת אשמה, והכל ביחד הצטרף לו לקריז מטורף של תאווה שהתמשך יותר משבוע , ובנוסף לזה גם הרגשות שלי השתוללו וחישבתי ליפול ולשכוח מהכל.
ואז נזכרתי במה שהרגשתי אחרי הנפילה האחרונה, וכתבתי צעד 4 נוקב וחסר פחד, דיברתי עם הספונסר על הכל בכנות, ובעיקר התפללתי שוב ושוב לאבא אוהב שייתן לי את הצ'אנס לגדול מהסיטואציה ולא ליפול, התחננתי אליו שייתן לי ברחמיו יום נקי...
גיביתי את זה עם פעולות חוזרות ונשנות, טלפונים לחברים, פעולות של נתינה, כתיבה...
בחסד ה' נשארתי נקי, ואדי התאווה הולכים ומתפוגגים, אני חווה שוב שחרור מהתאווה, וגם שחרור מהצורך לברוח למסיחי דעת למיניהם ולסוגיהם שזה לא פחות חשוב.
תודה חברים, תודה שאתם איתי בדרך, מתפלל לעוד יום אחד.