הוא קם בבוקר עם האנגאובר נורא, כאב הראש היה בלתי נסבל לחלוטין, אבל כל זה לא הפריע לו בכלל. כשהוא רוכן על מנת להקיא את נשמתו, מה שבאמת כאב לו היה הזכרונות מהלילה האחרון. למרות שהיה שיכור כלוט, הוא זכר בבירור את מאורעות הלילה האיום הזה. לא היתה זאת מעידה ואפילו לא נפילה, זאת היתה התרסקות טוטאלית. הוא הגיע למקום שגם בחלומות השחורים שלו לא חלם שיגיע אליהם, ולמרות התירוצים שהיו לו בשפע, התחושות והרגשות שלו איימו להטריף את דעתו. נכון, הוא היה שיכור, ובכלל הוא נסחף לתוך זה שלא ברצונו, אבל בסופו של דבר, היה זה הוא ולא אחר שלקח חלק באותה נפילה נוראית.

הוא היה שבור ומבולבל, אבל דבר אחד היה לו ברור לגמרי: לעולם לא עוד. הוא נשבע בכל הקדוש והיקר לו שזאת הפעם האחרונה. אין שום סיכוי בעולם שיגיע שוב למצב הזה. הכאב כל כך חזק, שברור לו שהוא יהיה משקל נגד חזק מספיק כנגד כל פיתוי שלא יבוא. הוא ידע שזאת הנפילה האחרונה, והידיעה הזאת העניקה לו מעט נחמה. שעות הבוקר והצהריים עברו לאיטם, והראש שלו מלא במחשבות על הכאב הגדול מצד אחד, ועל ההחלטה הנחושה שהבטיח לעצמו לא לחזור לשם יותר, בכל מחיר.

אבל כשהוא קם בבוקר שלמחרת... איך לומר זאת בעדינות? הוא היה בדיוק במצב של הבוקר של אתמול. שוב כאב הראש הנורא מהדי האלכוהול, שוב האשמה והבושה הנוראיים על הנפילה של הלילה האחרון, ושוב כמובן - ההבטחה האמיתית: לעולם לא עוד!

*

על הפסוק "ולא ידע בשכבה ובקומה" אומר רש"י: נקוד על 'ובקומה', לומר שבקומה ידע ואף על פי כן לא נשמר ליל שני מלשתות. העובדה שלוט ידע על הנפילה בלילה הראשון לא עזרה לו שלא ליפול בלילה השני, ולמרות שלא כתוב אבל די ברור שכאשר נודע לו מה עבר עליו בלילה הראשון, הוא מאוד לא רצה לחזור לשם בלילה השני.

אבל למה הידע לא הציל אותו? כיון שלא היה חסר לו ידע אלא כח. הוא היה במצב קשה ואי אפשר לדון אותו. אם יש מישהו שמבין מה זה לחיות בסדום ועמורה ולנסות להישאר צדיק זה לוט, ואם יש מישהו שיודע מה זה בדידות מתוך מחשבה שהעולם כולו נחרב זה לוט. אז הוא מחפש בריחה ומוצא את זה באלכוהול, אבל זה לא נגמר שם ומגיע אל התאווה. הוא רוצה להפסיק והוא יודע הכל, אבל הוא פשוט לא מצליח. מה שחסר ללוט זה לא עוד ידע - גם לא הידע הנכון, אלא פעולות. הוא יודע מה היה בלילה אבל לא עושה עם זה כלום, אז הוא חוזר על כך גם בלילה הבא.

וזה בדיוק הסיפור שלנו. אנחנו יודעים הכל, אבל זה לא עוזר כיון שידע הוא לא כח, ומה שחסר לנו זה כח ולא ידע - גם לא הידע הנכון. ואת הכח אנחנו מקבלים כאשר אנחנו עושים פעולות, לא כאשר אנחנו רוכשים ידע נוסף. אחרי נפילה, לא תעזור שוב החלטה ש"לעולם לא עוד" אלא דוקא פעולות. נפילה לא צריכה להביא אותנו להתעוררות אלא לעשיית פעולות. לא משנה איזה פעולה - כל פעולה מקרבת אותנו להחלמה.