החיים הם עליות וירידות, זמנים יפים ותקופות קשות, שגרה משעממת וחגים עמוסים, ובתוך כל זה יש לנו את כל ההתמודדויות הרגילות של המצב הכלכלי, והלחצים המשפחתיים, ולפעמים בעיות בריאותיות ואפילו אנשים קרובים לנו שהולכים לעולמם. בשורה התחתונה, החיים שוחקים אותנו. אנחנו קמים מוקדם, עובדים קשה, מנסים להתמודד בכל החזיתות, ובסוף היום מותשים ולא תמיד מרגישים מספיק סיפוק. לפעמים אנחנו בעבודה שאנחנו נהנים ממנה אבל לפעמים אנחנו מתוסכלים בעבודה שאנחנו שונאים, לעתים יש לנו קצת זמן לעצמנו ולפעמים אנחנו עמוסים ואין לנו רגע פנוי, וכך יוצא שהחיים חולפים ועוברים, יום רודף יום, שבוע רודף שבוע, ואנחנו חיים ליד החיים במקום לחיות את החיים עצמם.
אין ספור מחקרים מוכיחים שאנשים שיש להם משמעות לחיים הם אנשים שמחים יותר ובריאים יותר, אבל מה שחשוב לענייננו הוא שהם גם אנשים שפחות פגיעים להתמכרויות, בעלי סיכון נמוך יותר להיות מעשנים וכמובן לברוח להתנהגויות שהם יתחרטו עליהן - במקרה שלנו זה כמובן הפורנו, האוננות ושאר התנהגויות מיניות הרסניות.
הפסיכולוג היהודי הנודע ויקטור פרנקל כתב בספרו "האדם מחפש משמעות" על הימים הנוראים שעבר במחנה המוות אושוויץ. הוא מספר כי ראה אנשים שהצליחו לשרוד לעומת אנשים שמתו, ושאל את עצמו מה עומד מאחורי השוני ביניהם, ואז הבין כי אלו שמתו היו אלו שאיבדו תקוה כי לא ראו משמעות לסבל, ובלי משמעות לחייהם - הם פשוט קמלו ומתו. לעומתם אלו שהצליחו למצוא משמעות לחייהם גם בתוך המקום הנורא ביותר בעולם, הצליחו לשרוד. הוא השתמש במשפט מפורסם לתאר זאת, ואמר כי "מי שיש לו איזו סיבה שלמענה יחיה - יוכל לשאת כמעט כל איך".
מה הם חיים מלאי משמעות? לא מספיק שיהיה לנו דברים שאנחנו נהנים מהם, כיון שיכולים להיות הרבה דברים שאנחנו נהנים מהם והם לא מעניקים שום משמעות לחיים שלנו. אנחנו יכולים ליהנות מארוחה טובה ולהמשיך להרגיש חוסר סיפוק, ואנחנו יכולים גם לצאת לנופש של שבוע ולחזור עם אותה הרגשה של ריקנות. אפילו עבודה, לימודים או תפילה לא בהכרח יספקו לנו הרגשה של משמעות, אלא אם כן הם מהסוג הנכון. אדם שמגיע לעבודה כל בוקר ורק מחכה שהזמן יעבור כדי שיכול ללכת הביתה, בודאי שלא ירגיש שום סיפוק ומשמעות מכך. גם אדם שמתפלל שלוש פעמים ביום אבל לא מתחבר למילים ועושה את זה רק כיון שהוא חייב להתפלל, התפילה שלו לא תעניק לו שום משמעות לחיים.
כדי למצוא משמעות לחיים עלינו לעשות דברים שימלאו אותנו מבחינה נפשית, דברים שנרגיש טוב לעשות אותם, שנרצה לעשות אותם גם אם הם כרוכים בקשיים, שנתחבר אליהם ותהיה להם משמעות עבורנו. אדם שמתנדב פעמיים בשבוע עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, נותן מהזמן שלו בלי לקבל תמורה, לעתים ההתנדבות מתישה אותו, אבל הוא חוזר הביתה מאושר ומרגיש מלא סיפוק, כיון שהוא מרגיש שיש משמעות לחיים שלו. באותה מידה זה יכול להיות כל פעולה אחרת שאנחנו אוהבים ויש לה משמעות, לא בהכרח התנדבות.
אם נמצא משמעות לחיים שלנו ותהיה לנו סיבה פנימית שבשבילה אנחנו חיים, נוכל להתמודד הרבה יותר בקלות עם הפיתוי של הפורנו, ופעמים רבות נרגיש שההתמודדות אפילו לא קיימת. כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, מרגישים סיפוק ויודעים שיש משמעות לחיים שלנו, הפורנו נראה פתאום כמו משהו מרוחק והרבה פחות מושך ומפתה.