הפרק החמישי של מסכת ברכות, עוסק בהדרכה לאופן הראוי של תפילת העמידה. בברייתא שם נאמר, כי "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת". כלומר, חסידים בדורות הראשונים של ימי התנאים היו מתכוננים במשך שעה אחת לפני כל תפילת עמידה, מתפללים אותה במשך שעה שלמה, ומפנימים אותה במשך שעה נוספת. כך שכל אחת משלוש התפילות ביום ארכה שלוש שעות.

בעקבות כך מתעוררת השאלה: "וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפילה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתן היאך נעשית?" כלומר, אם הם משקיעים כל כך הרבה זמן בתפילה - תשע שעות, יותר מיום עבודה ממוצע (8:00-16:00 = רק שמונה שעות...), איך בדיוק הם מצליחים ללמוד תורה ולהתפרנס כראוי? והרי לימוד תורה משמעותי ועבודה המפרנסת את בעליה - כל אחד מהם לכשעצמו אמור למלא יום שלם?...

והתשובה: "אלא מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת". כלומר, בגלל שהם נמצאים ברמה רוחנית גבוהה, ומשקיעים בכך זמן רב, איכשהו כל שאר העניינים האחרים מסתדרים.

חשבתי על הדיון הזה לאחרונה (כשהזדמן לי להיקלע לשיעור גמרא לילדים שיצאו לחופש) ועל ההקשר שלו לגביי.

"אין לי זמן". זו התחושה שמלווה אותי בעת האחרונה. יש לי המון דברים על הראש. לחץ בעבודה, לחץ בבית. בזבוז הזמן הכרוני שלי, הירידה לטמיון של שעות יקרות בעיסוק בדברים של מה בכך, רק מוסיפה המון שמן למדורה ה"מתאוכלת ונוגסת בכל פה ובמרץ רב נתחים גדולים של היום שלי.

אז איכשהו אני מעביר אותה בעבודה, ואיכשהו אני קצת נוכח בבית. איכשהו אני עושה קצת כתיבה יומית ואיכשהו מתקשר מדי פעם לספונסר. אבל להתקדם סוף סוף בצעד 8, שבו אני מדשדש בשנה האחרונה? טוב, מתי בכלל אספיק להגיע לזה?

העניין הוא, וכפי ששמתי לב פעמים רבות במהלך השהות שלי בתכנית, שברגע שאשים במרכז את הדברים החשובים באמת, ברגע שהכותרת של היום שלי תהיה "הגשמת רצון האלוקים בחיי", גם כשממש לא מתחשק לי להתנהל לפי הלו"ז הזה, פתאום איכשהו הכל מסביב יסתדר.

אני זוכר שהיו ימים בהם הייתי צריך להכין בבית פרוייקט גדול לעבודה, שאותו עליי להגיש למחרת. הרגשתי שרצון אלוקים בשבילי הוא שאלך לישון ב-22:00. "אבל יש לפניי לפחות שעתיים-שלוש של עבודה! איך אני יכול לעשות את זה?" הקשיתי. ובכל אופן, כאשר הרפיתי ונצמדתי ללו"ז האלוקי - העניינים בעבודה הסתדרו טוב הרבה יותר מאשר בימים בהם נמרחתי עד מאוחר. "מתוך שמחלימין הן - מלאכתן מתברכת".

אני מבקש מאלוקים להיצמד לרצונו ממני היום. להשקיע בדברים החשובים בחיי, בעבודה הרוחנית. ומתוך "עשה רצונו כרצונך", אני סמוך ובטוח ש"יעשה רצונך", שהוא יסדר את כל העניינים האחרים שהייתי רוצה שיתקדמו, "כרצונו", בקצב הטוב והמושלם ביותר, בקצב שלו.