אין לי מושג למה אבל קיבלתי נשמה מיוחדת. ואני מרגיש את זה בפנים, נראה לי שזאת הסיבה לכך שכל נפילה מכאיבה לי בצורה נוראית, הכאב קשה מנשוא עד כדי מחשבות על גובה המרפסת הדרוש ליציאה "חלקה" לעולם אחר.

שמעתי פעם שיש לכל בן אדם יצר הרע לסיים את חייו, זה היה בשבילי חידוש לקרוא לזה יצר הרע אבל אחרי ששמעתי את זה זה מאד התחבר לי לחוויה הפנימית שלי. אפשר לקרוא לזה בעוד שמות אבל כנראה זה באמת סוג של יצר הרע, ואצל כל אחד הוא בגודל שונה אבל הרצון הזה מרים את ראשו אצלי ביתר שאת אחרי נפילות. קשה לי מאד לשתף אבל אנסה בכל זאת, חוויתי גם יצר הרע כזה בנוגע לנפשות הקרובות ביותר אלי בעולם, אני זוכר שפעם בכיתי בגלל מחשבה כזאת, לא הבנתי את עצמי מה הם אשמים בנפילות שלי?, אז הם לא אשמים בכלל ועדיין הכאב המטורף הזה גורם לי למחשבות לא שפויות ולא הגיוניות. נראה לי שזה קשור לכאב כי זה ההסבר היחיד שיש לי מדוע המחשבות הללו לא צפות לתודעתי בזמנים הרגילים שבהם אני עדיין נקי רק להיום.

מקובלני מאנשי תורה ומאנשי מקצוע שאין עבירה לרצות או להרגיש או לחשוב דברים כל שהם, יהיו אשר יהיו.

אינני שולט על מה שצף לי לראש בניגוד גמור לרצוני המודע, אבל יש לי החובה הגמורה לטפל בזה בכל דרך של טיפול אפשרי עד שארגיש הקלה אמיתית, לנסות להבין את עצמי ואת מה שכואב לי ולנסות להוסיף מחשבות יותר בריאות ושמחות אבל לא תמיד זה מצליח לי, לפחות לא בטווח הקצר.

יש לי ציפיות מעצמי, יש לי דרישות בלתי הגיוניות מעצמי, אני בטוח שאני יכול הרבה יותר ממה שאני עושה בפועל, וזה מוסיף לי עוד אשמה ואכזבה מעצמי. אני שוכח הרבה פעמים שאני עדיין יצור אנושי בשר-ודם עם משאבים מוגבלים, עם אנרגיה מתכלה ועם סף כאב מוגבל, עברתי ואני עדיין עובר קשיים יום יומיים, היו גם טראומות שאני עדיין מרגיש שלא הצלחתי לשחרר לחלוטין, ואסור לי לשכוח את זה, אסור לי לשכוח שהמטרה האמיתית שבשבילה באתי לעולם היא לתקן את עצמי, וכל המשאבים שאני מקבל צריכים להיות מופנים קודם כל אלי, פנימה, אם יישאר קצת אשמח להפנות מהם לכיוון המעגלים הסובבים אותי, רק שלא אשכח את הסדר שלהם ואת מעגלי החשיבות של הסובבים אותי בחיי.

אני מכיר יותר מדי אנשי חסד שפועלים ללא לאות לטובת כולם חוץ מאשר המשפחה שלהם, או מה שהכי חמור וחבל כלפי עצמם. הם שוחקים את עצמם בלי להבין שהשחיקה הפנימית הזאת פוגעת קודם כל בהם אבל בסוף זה יפגע בכל המעגלים שלהם, אם הם באמת רוצים לתת ולהשפיע הם חייבים לשנות את מעגל ההשפעה, קודם כל פנימה ומשם בהדרגה החוצה. זה אני בכל אופן, יש לי אינסטינקט לעזור בלי לחשוב יותר מדאי על מה שבאמת מוטל עלי עכשיו, ואני צריך להזכיר לעצמי כל הזמן את מעגל ההשפעה הזה שדיברתי עליו.

עכשיו לשאלת מליון הדולר למה מחלימים נופלים?

אפשר להתחיל למצוא סיבות מסיבות שונות. אני אישית נגד זה, אני חושב שרק אבי הכל יכול, יכול לומר לי למה הצלחתי לפעמים להתגבר ולפעמים לא, למה למרות הידע הרבה והמעשים שעשיתי לא הצלחתי ברגע האמת לנסות ולהשתחרר והלכתי אחרי ליבי בעיינים עצומות לרווחה. אולי כי נגמר לי הכח להתגבר, אולי כי לא הייתי אמור להתגבר, אולי כי לא הייתי יכול להתגבר באותו רגע כי כבר נגמרה לי האנרגיה היומית על דברים אחרים, אולי, ואולי לא, מי אני שאשפוט את עצמי. אני מנסה לא לשפוט אף אחד ולכן גם את עצמי אדון הפעם לכף זכות.

נפלתי כי לא הצלחתי לא ליפול כי ככה זה קרה. אין לי הסבר ברור ומדויק. זה סלט שלם של מחשבות ורגשות.

אם אין לי סיבה ברורה אז מה אני עושה כדי להתרומם? קודם כל אני נזכר שאני אדם טוב, יש לי רצון גדול לעשות טוב והאדם הראשון שזקוק ליחס טוב ומלטף זה אני עצמי, אז אני מנסה להיזכר ולכתוב כמה נקודות אפי' קטנות של אור שיש בי, שעשיתי בחיי, שברצוני עוד לעשות. אני מנסה להחזיר את עצמי לממדים של בן אנוש לא לצפות מעצמי יותר מהמינימום ההכרחי שבו אני מאמין ללא ספק שאני יכול לעמוד בו היום וזהו.

ואם זה לא יספיק? ואם לא אפסיק ליפול? אז שלא יספיק, לאט אבל בטוח עדיף לי בהרבה ממהר ורעוע, אם אשתדל להשתפר 'בקטנה' בסוף אמצא את עצמי מחובר לאבא שלי בקשר חזק ואמיץ. וזה כל הסיפור שלי, אני במסע ארוך, אמשיך להתפלל לאבי הכל יכול שייתן לי שלווה ואומץ גם ברגעים שבהם אני מרגיש חסר מנוחה ומאד מפוחד. אנסה להתמקד בכאן ועכשיו, אולי הפסדתי בקרב האחרון אבל כל זמן שהנר דולק אוכל בעזרת הכל יכול לנצח במערכה, לפחות 'רק להיום'.