לפני כשבועיים נפגשתי עם הספונסר, וההדרכה שנתן לי אז, ואסירות תודה הליכתי שלי כנגד טבעי בעקבותיה, בכוח אלוהי ולא בכוחי – העניקו לי פריצת דרך בעלייה על דרך.

יש פתגם בתכנית: "כניעה הורגת אובססיה". אני מגלה לאט לאט שבתכנית פתגם הוא לא מליצה, הוא לא סתם אימרת שפר, המלצה נחמדה, א שייענע ווארט. הוא מעט המחזיק את המרובה כפשוטו ממש. בשלוש מילים, בארבע מילים, גלומים שעות רבות, שעות רבות ויקרות, של כאב, עוצמה, גבורה וניסיון אנושי ושל כוח אלוקי עצומים כל כך וכבירים כל כך. אני לומד אט אט שמאוד שווה לקחת אותם ברצינות, כמות שהם, ופשוט להכניס אותם לשיגרת החיים היום-יומיים.

"ובכן", אמר לי הספונסר, "אני מצאתי שהכניעה, הנקיטה ב"פעולות הפוכות" סייעו לי במידה רבה מאוד בהחלמה. איך עושים את זה – פשוט מאוד: אם התבקשתי לעשות דבר מה שאני מאוד לא רוצה לעשות – עליי לעשותו! אם אשתי מבקשת ממני לשטוף ריצפה; לא ''אסבן'' אותה כבעבר עם תירוצים כאלה או אחרים (כאלה שיתיישבו על ליבה על נקלה). אומר מילה אחת, ומיד: "כן", "בבקשה", "בשמחה"."

החלטתי שאני מקבל על עתמי את ההדרכה הזאת (אם לא, לשם מה נסעתי מעל שעה באישון ליל כדי להיפגש עם הספונסר? אני מנסה לשקר את מישהו? לא! אני רוצה החלמה, והספונסר מאיר לי את אלומת האור כדי שאדע כיצד נפרסת ומתפתלת לה הדרך אליה).

התחלתי לבצע זאת בבית, בעבודה, ולא רק. פעולות הפוכות, "כן" גם אם איני רוצה. כמובן, אני לא מצליח להגיע למאה אחוז ביצוע – אבל אין לי ספק שתחושת החיבור והשלווה שאני חווה בשלושת הימים האחרונים, והניקיון האיכותי יותר לפי ערך שאסירות תודה אני מגיע אליו בשבוע האחרון – הוא פרי של ההליכה בדרך הכניעה.

אני מתפלל שאשלים את היום הזה בחיבור ובכניעה ובנקיון. אלי, תן בי את הכוח לומר כן לאשתי גם כשאני מאוד לא רוצה. זה מה שמזכיר לי שהחיים והעולם לא נועדו למלא את רצונותיי (כשאני חושב ככה התוצאה היא כדיוע רעה), אלא הפוך, אני נועדתי לעשות את רצונך. אכן, כניעה הורגת אובססיה.