מעשה בשני יהודים שישבו במסעדה, כטוב ליבם ביין אמר האחד לשני "אני מוכן לתת לך מליון דולר במזומן אם רק תבטיח לי כי במשך כל יום המחר לא תחשוב אפילו פעם אחת על...פיל בצבע אדום".

חברו הנדהם חייך חיוך רחב ועוד בטרם הספיק הראשון להתחרט תקע לידו כף והסכים לעסקה.

בתוך ליבו השתומם מטיפשותו הרבה של חברו, הכיצד לוקח הוא סיכון שכזה? הרי במשך כל 50 שנותיו מעולם לא חשב על "פיל בצבע אדום" מה פתאום שמחר הוא יתחיל לחשוב דווקא על זה?

שמח וטוב לב הלך מיודענו לביתו והכין סעודה כיד המלך לכל משפחתו, על חשבון העושר הגדול שהולך ליפול בחלקו למחרת היום. מדושן עונג ושבע נכנס לישון שנת ישרים.

למחרת בבקר אך פקח מיודענו את עיניו, והנה שוד ושבר, המחשבה הראשונה שעלתה במוחו הייתה לא פחות ולא יותר על....פיל בצבע אדום.

אסף הוא את אשתו וכל אוהביו ותינה בפניהם את צערו הרב "50 שנה אני חי בעולם ולא חשבתי על רעיון הזוי כמו פיל בצבע אדום, וכעת דווקא כאשר אני אמור לא לחשוב עליו ולהרוויח כסף, דווקא עכשיו נכנס הוא לראשי. אתמהה....

תשאלו אותי? זהו סוד ההצלחה.

אנשים מספרים כיצד התאווה תפסה אותם, היא אחזה בהם בכוח, הדביקה אותם למקום, הם היו חסרי אונים, צעקו לה' התפללו, בכו, רקעו ברגליהם, עשו הכול כדי לגרש אותה אבל היא לא זזה. ככל שהם נלחמו לגרש אותה היא הופיע ביתר שאת.

אז מה עושים?

"את החושך לא מגרשים במקלות" כך אומרת האמרה. עודף מוטיבציה גורמת לתגובה הפוכה. ככל שנפסיק כל הזמן לחשוב ולהילחם, כך נשתחרר יותר מהר מהאובססיה התאוותנית. זו התשובה לסתירה שעולה בראשנו מדי פעם. כיצד יתכן להפסיק עם המלחמה ולהשלים עם התאווה, וגם באותו זמן להיפרד ממנה. התשובה היא שככל שאנו מתכתשים עם התאווה אנו ממשיכים להתאהב במלחמה. אנחנו כמובן בוכים שאנו רוצים להיפרד ולא להילחם, ובפועל אנו שומרים על קשר. קשר גם אם הוא שלילי וכרוך במריבה תמידית, הוא עדיין קשר.

כמו שני שכנים המתקוטטים כל הזמן, הם שונאים אחד את השני, אבל ממשיכים לריב. כל עוד הם לא ייפרדו הקשר ההרסני יימשך.