כיוון גיטרה או כינור, הינו פשוט יחסית. נגן המצוי בתחילת דרכו המוסיקלית יכול בדרך כלל ללמוד לכוון בכוחות עצמו את מיתרי כלי הנגינה שלו. לכל היותר יזדקק למכשיר לא יקר (Tuner) שיעקוב אחר כיוונו של כל מיתר ויכוון אותו אל הצליל המדויק הנדרש.

לא כן כיוון הפסנתר. גם פסנתרנים מומחים יזדקקו ככל הנראה לשירותיו של מכוון פסנתרים. הפסנתר הינו כלי גדול ומורכב. בעוד שלכינור ישנם ארבעה מיתרים ולגיטרה שישה, בפסנתר סטנדרטי ישנם 88 קלידים, כאשר מאחורי כל אחד מהם יש בדרך כלל יותר ממיתר אחד, ובסך הכל כ-230 מיתרים (לחיצה על הקלידים מפעילה מעין פטישים קטנים, שמכים על המיתרים ומפיקים מהם את הצליל).

מעניין כי רבים ממכווני הפסנתרים הם עיוורים. הסיבה לכך היא, חוש השמיעה של העיוורים מפותח הרבה יותר מאשר זה של אלה שאינם עיוורים, זאת מאחר ומוחם של העיוורים אינו עסוק בפיענוח המידע הנדרש לחוש הראייה, ולכן הוא "פנוי" להקדיש את עצמו לפיתוח נרחב יותר של חוש השמיעה.

במילים אחרות, ראיית עצמים אינה תופסת מקום בקליטת המרחב של העיוור, ולכן הוא פנוי יותר לקליטת הצלילים שבמרחב (אגב, מחקרים מסוימים מלמדים, שבאופן דומה גם חירשים רואים טוב יותר מאשר אלה שאינם חירשים).

לא נעים להיות עיוור, אבל בכל קללה יש כנראה גם ברכה מסוימת.

***

גם אני סובל מבעיה מסוימת, והיא באה לידי ביטוי במידה רבה גם בפגמים בעיניים: צפייה בתאווה (עיני הגוף) ומבט לקוי על עניינים שונים בחיים (עיני השכל). זה אמור לגרום לי לחדד את השמיעה הפנימית שלי במידה שאנשים אחרים, שאינם סובלים מבעיות כמו שלי, לא מחדדים אותה.

אני חייב להיות קשוב כל העת למה שקורה איתי ולרצון האלוקים ממני, אחרת - כמו עיוור שמוותר על השמיעה שלו, אמעד ואפול.

לא נעים להיות סקסוהוליסט (מכור לתאווה), אבל גם בכך יש ברכה רבה - הקשר המיוחד עם עצמי, עם אלוקים ועם אחרים, שאליו כנראה לא הייתי יכול להגיע בשום דרך אחרת.

מכווני פסנתרים. זה אנחנו. מלאכה מסובכת, אבל שכרה בצידה. נבחרנו.