"רק להיום" שגורה כמעט בפיו של כל חבר פורום, וקבוצות, בדרכי למקום הלינה שלי חשבתי לעצמי, "אם אצליח לשמור את היום ומחר... עד סוף שבוע הגיע לכך וכך ימים", ומיד הותקפתי ברציונליזם: ומה אז?
לא הייתה לי תשובה, ופתאום נפל לי האסימון של "רק להיום" .
כשאני שקוע בצבירת ימים נקיים אני בעצם שקוע בגבול שכשאני יעבור אותו אני יוכל להגיד לעצמי: "זהו אני בטוח, לא צריך יותר פעולות", ולכן נורא חשוב לי כבר להגיע למקום הזה, כדי שאוכל להשתחרר ולחיות בתחושה של שלום, עם עצמי, עם סובבי, ואולי "הכי חשוב" עם המחשב.
כן, נורא כיף לי לבלות שעות מול יוטיוב וסרטוני קומדיה דבילים. ואיפה שהוא אני כבר מחכה לרגע שאני יוכל לגשת אליהם בלי לפחד אולי אני אפול... כי היום... אני מפחד אז אני לא ניגש.... אבל אם אני יגיע לאיקס ימים אני כבר לא צריך לפחד ואוכל סוף סוף לצפות בשטויות האלה.
ואז הבנתי, "רק להיום", רק להיום אני חייב לעבוד קשה על פעולות ההחלמה, רק היום אני חייב לזכור שיש דברים שאם אני יעשה אני אפול, אני אתבלבל, אני אסתכן באיסורי דאורייתא (לא תתורו אחרי לבבכם).
ומה הקטע ב"רק להיום" הזה? שהוא מגיע גם מחר, ומחרתיים וחודש וחודשיים שנה ושנתיים ועשרות שנים... כן, כל יום אני רוצה להיות בריא ובריאות היא חיבור, לאמת שאותה אני רוצה לחיות,
וזה יקרה רק היום.