אמש היתה בקבוצה הטלפונית שיחה על סוגים של תאווה, אני סיפרתי על תאוות העישון שהיתה לי במשך שנים.

חשבתי שלעולם לא אוכל להחלץ מהעישון, כי עישנתי כל כך הרבה, וכל מי שהכיר אותי זוכר אותי תמיד עם סיגריה דבוקה לפה. חשבתי תמיד שאני אוהב מאוד את הפעולה הזאת של העישון, וחשבתי שלעולם לא אפסיק. ואז כשהתחלתי את התהליך של חזרה בתשובהה, היה לי חוסר עצום בשבת של פעולת העישון, וזה גרם לי להיות לא נחמד ומאוד כעסן ועצבני בבית.

עשיתי החלטה עם רעייתי שאנחנו במוצ"ש אחד מפסיקים לעשן. כשהגיע מוצ"ש העברנו את ההפסקה לראשון בבוקר... יצאנו לקפה בלילה, שתינו קפה ועישנו סיגריות, היה כיף באותו ערב, אבל התעוררנו ליום חדש ללא עישון. לא היה קל, ועברנט חודשים ללא שינה רצופה. התחלתי עם סוכריות וגומי לעיסה וכמובן פיצוחים. קל לא היה אבל שרדנו ועברנו את עידן הסיגריות, חסדי ה' עד לרגע זה.

כמובן השמנתי כתוצאה מכך, כי נתתי דרור לתאוות האכילה, ולאחר שנה החלטתי שאני רוצה לרזות. ניסיתי כל מיני דרכים להפסיק את הבולמוס והיה לי קשה. הלכתי לקבל עזרה עם דיקור, ואז נכנסתי למשטר אכילה. ההגבלה של האוכל היתה הרבה יותר קשה מהפסקת העישון. עד אתמול רק לאחר שיחה עם חבר לא הבנתי מהיכן מגיע הקושי הזה. פתאום הבנתי שבעישון ממש הפסקתי לחלוטין לעשן, אך באכילה זה שונה - אתה חייב להמשיך לאכול כדי להתקיים, אך צריך להפחית כמויות. וכאן הקושי הגדול...

הגעתי לתאוות המין שהיא שונה בתכלית ממה שחוותי בעישון או באכילה. הגעתי ממש להתמכרות קשה שאני לא יכול להיפרד ממנה. הפסקת העישון והדיאטה היו קלים מאוד לעומת הקושי להפסיק את הנפילות כאן, אבל אני לומד בשמור עיניך ובקבוצות את 12 הצעדים, פעולות והליכה לקבוצות תמיכה, ולמרות הקושי אני נקי רק להיום 203 יום.

זה לא קל ועדיין התאווה מבעבעת בתוכי, האובססיה מגיעה לביקור מידיי פעם, ואני צריך לעשות פעולות, אך בחסדי ה' אני נקי, וכעת מבקש ממנו להישאר נקי רק להיום.

מתפלל