"מוישי", קראה האם, מאריכה את ההברה האחרונה של השם בכדי שתגיע לאזני בנה, "לא לשחק בבוץ! יש לך בגדים חדשים ומאוד יפים ואנחנו עוד מעט נוסעים לחתונה של דודה שפרינצה... אני לא רוצה שהם יתלכלכו".

מוישי, שידיו כבר טבולות עמוק בתוך שלולית הבוץ, מתחיל להתלבט...

"אבל אמא, זה כיף!"

"אבל מוישי, עוד מעט אנחנו נוסעים לחתונה, וסבא וסבתא רוצים לראות אותך יפה וחגיגי, הם לא רוצים לראות את מוישי שלהם מלוכלך וגם דודה שפרינצה תשמח לראות אותך מכובד ונקי..."

"אבל זה כיף לי לשחק בבוץ!"

גם מוישי מבין שיש לו בגדים חדשים, ושהוא צריך להגיע נקי לחתונה, אבל מה לעשות - לשחק בבוץ זה כיף לו...

ומה סוף הסיפור?

אם מוישי הוא ילד ממושמע, הוא יוציא את הידיים מהבוץ, יילך לשטוף אותן ויגיע לחתונה נקי, אבל אם מוישי הוא ילד עקשן... (במשל יש גם אפשרות שהאמא תוציא אותו בכוח מהבוץ, אבל בנמשל זו לא ממש אופציה...).

***

זה הסיפור שלי. אני אמנם בן שלושים פלוס, אבל מבחינות מסוימות, הפסקתי לגדול בגיל שמונה (הספר הלבן עמ' 23), וההתנהלות שלי ילדותית ולא אחראית, במיוחד בכל הנוגע לתאווה.

אני אולי עשוי להבין איפה שהוא בשכל את ההשלכות הנוראות של הדברים שאני עושה (וגם ההבנה הזו מוגבלת מאוד ועטויה בשריון כבד של הכחשה), אבל בשורה התחתונה - זה לא מונע ממי לעשות אותם, סתם כי "זה כיף לי" (?) או כי "אני מרגיש כל כך רע עכשיו, אז אעשה זאת כדי לברוח מ... (עצמי?) או להתנקם ב... (עצמי?)".

"המחשבה ההגיונית לא עצרה אותנו, המחשבה הלא שפויה היא שניצחה" (הספר הגדול עמ' 34).

הדרך היחידה שלי להביא את הסיפור הטראומטי והמורכב הזה לסוף טוב, כלומר, להישאר נקי לאורך זמן ולהגיע אל החיבור האמיתי שלי ("לחתונה"), היא להיות "ילד ממושמע". "ילד" שמקשיב ל"מבוגר" האחראי עליו. ובמילים מפורשות יותר: ספונסי שמקשיב לספונסר שלו...

לעשות את מה שלא נראה לי הגיוני ("מה הרוטינה של הפעולות המשעממות והמטופשות האלה תעזור לי בחיים?") ואת מה שלא מתחשק לי ("בסדר, אעשה את הפעולות האלה מתי שהוא, אבל עכשיו אני מעדיף לעשות משהו אחר...").

בטבע שלי, אני ההיפך הגמור של "ילד ממושמע", וזו הסיבה לכך שאני חייב כל כך את המסגרת של התכנית ושל הספונסר, ושאני לא יכול לעשות את זה לבד. "אנחנו, המכורים, איננו ממושמעים, לכן אנחנו נותנים לאלוקים למשמעת בדרך הפשוטה שפרשנו זה עתה" (הספר הגדול עמ' 74).

מתפלל בנוכחותכם לצאת מן הבוץ שאליו נכנסתי בימים האחרונים, ולהיות "ילד ממושמע".