רציתי לשתף ב'טיפ', עצה קטנה שעבדה לי בימים האחרונים.

זיהיתי נקודת תורפה במכשיר הנייד שלי. (זיהיתי? מרחתי את רוב הלילה עליו), ובשיחה עם המאמן שלי התברר שהיו לי ציפיות מהמכשיר שיספק לי עונג וערך וכו'... ואז משלא מצאתי את שציפיתי מהפלסטיק בעל המסך, נסחפתי לאתרים ואפליקציות שבהם המחלה סיפרה לי שאמצא את מבוקשי.

הרעיון הוא שינוי בציפיות מהמכשיר. לחדד ולזכור שזה כלי לשיחות טלפון וכדו' או אפילו מחשבון וג'יפיאס. אך לא משאבת חיים או מפעל לתענוגות.

כשהציפיה מהמכשיר יורדת, מצאתי את עצמי פחות משוטט.

גם מול המחשב, לפעמים אני בחוסר שקט פנימי באיזו סערת רגשות כזו או אחרת ואני בא ל'הירגע' אל מול המחשב. ופתאום משום מקום, אופס! חיפוש תאווה. איך זה בא לי?

הבנתי שאני מצפה מהמחשב להרגיע אותי. ומה לעשות המיילים לא הרגיעו, הלכתי לחדשות, גם שם אין רגיעה, (ההיפך, חדשות זה דבר מבאס מאין כמוהו). אז הדחף כבר בתנועה, קשה אז לעצור.

הנושא הוא שבאתי אל המחשב עם ציפיות...

אז המסר הוא במקום לבוא אל המחשב והמכשיר עם ההכנה הנפשית, שכאן אמצא את אשר חשקה נפשי, ורק שלא אגרר.

עדיף לבוא מראש בגישה שאיננו מחפשים שם כלום מעבר למטרה המקורית היבשה.

התאווה היא גישה. צריך לנסות להיפרד מהגישה הזו לפני הצומת המסוכנת.