חבר שאל בפורום:

שלום חברים,

לאחרונה הייתה לי מעידה די מפחידה, ממש כמעט נפלתי. אסירות תודה אבא אוהב עצר אותי לפני כן ועזר לי לוותר על התאווה רק לאותה שעה.

הספונסר שלי אמר לי שאני צריך לחזור לצעד ראשון ולהבין מה אני מחפש שם? מה אני מחפש בתאווה? דהיינו ברור לי שזה מנתק אותי לגמרי מהעולם וזה הורס לי את החיים אבל האם אני מחפש שם משהו מעבר לריגוש המיני? אני משום מה לא מצליח למצוא תשובה לכך.

חבר ותיק מגיב:

שלום לך,

אני מאוד מזדהה איתך, ואני רוצה להזכיר את זה גם לעצמי. נכון, בתחילת ההתמכרות חיפשתי בתאווה את הכיף, את הריגוש, את ההנאה הרגעית, אבל בהמשך הזמן זה הפך להיות בריחה מקשיים ומהתמודדויות, ולא רק חיפוש הנאה.

אני אסיר תודה שכיום אני כבר כן מתחיל לראות מה מוביל אותי לתאווה, וכשכל הנשים ברחוב פתאום יותר יפות בעיני - אני בודק מה מציק לי, איזה חלק מהחיים שלי אינם מקובלים עלי, וממה אני מנסה לברוח. ולא תמיד אבל לפעמים אני מוצא...

בכל אופן, אני רוצה להזכיר לעצמי, שגם אם אני מחפש תאווה כדי לכסות על הרגשות שלי ועל ההתמודדויות שלי, התאווה היא לא הפתרון, התאווה לא תעזור לי לפתור את הבעיות שלי, התאווה רק יגרום לבור להיות יותר עמוק ויותר מסוכן. וגם אם אני מרגיש רגיעה קלה ע"י הסם שאני לוקח, אני ישלם על זה מחיר יקר מידי וזה לא שווה לי, פשוט לא שווה! הסבל שזה יגרום לי יהיה יותר קשה עשרת מונים מההקלה שאני ירגיש מהתאווה.

אבל - - -

למרות כל ההסברים הפילוסופיים והמשכנעים, אני עדיין חסר אונים מול התאווה, התאווה הרבה יותר חזקה ממני, ואין לי את הכוחות להתמודד מולה. אני מרכין ראש ומודה, אני חסר אונים לגמרי.

אז מה עושים? אני מאמין שכוח גדול ממני כן מסוגל לעזור לי להתמודד עם התאווה, הכוח הגדול הוא בראש ובראשונה אבא אוהב - אחד ולו מלא הכוח, וגם חברים ושאר דברים שאצלי זה כוח גדול שמסוגל להחזיר אותי לשפיות. ומתפלל לאבא אוהב שיעזור לי.

לקריאת התגובות בפורום לחץ כאן