ישנם שני ימים בכל שבוע שאל לנו לדאוג עליהם, שני ימים שצריכים לשמור אותם משוחררים מפחדים וחששות.
אחד מהימים זה אתמול עם הטעויות החסרונות, הפאשלות, הכאבים והגירויים. אתמול עבר לתמיד, מעבר לשליטה שלך, כל הכסף בעולם לא יכול להחזיר את אתמול, אנחנו לא יכולים להחזיר אחורה ולו פעולה אחת, אנחנו לא יכולים למחוק ולו מילה אחת שאמרנו, האתמול אבוד.
היום השני שאל לנו לדאוג ממנו הוא מחר עם כל המצוקות האפשריות שלו, עם הנטל שלו, ההבטחות הגדולות שלו והביצועים הנמוכים. מחר גם נמצא מעבר לשליטה המיידית שלנו, השמש של מחר תזרח, עם הפאר שלה ואולי מאחורי עננים - היא תזרח. עד אז אין לנו להתערב במחר כי הוא עדיין לא נולד.
זה משאיר רק יום אחד - היום. כל אחד יכול ללחום את המלחמות של יום אחד בלבד, זה רק כשאנחנו מוסיפים את החבילות של שני הימים המעצבנים האלה: אתמול ומחר ששוברים אותנו.
זה לא הנסיון של היום שמשגע האותנו - זה החרטה והמרירות בשביל משהו שקרה אתמול והאימה של מה שהמחר עלול להביא.
אי לכך הבה נחיה כל יום רק להיום.