אחד הדברים הכי קשים לנו זה להיות עקבי, יש כאלו שניחנו בתכונה הנפלאה הזו מלכתחילה, אבל רובנו ממש ממש לא. אם נדבר עליי, אני אחד האנשים הכי פחות עקביים שאני מכיר, למרות שאני נמצא בעמדה ניהולית שדורשת ממני כן להיות עקבי, אני צריך להשקיע מאמצים מרובים ולהיעזר באנשים עקביים שיגבו אותי.

בהחלמה, אחד הדברים שהכי קשים לי זה להתמיד בפעולות יומיומיות, כמו כתיבת בוקר, קריאה בספרות, וכדו'. התמזל מזלי ויש לי ספונסר שמה שעובד בשבילו וגם בשבילי זה לא בהכרח כתיבת בוקר וגם לא פעולות רוטיניות אלא יותר פעולות תגובתיות, כמובן שאני עושה טלפונים וגם כותב אבל זה מחובר למה שקורה איתי ולא על ריק כי זה הסדר יום...

עדיין אני צריך ישועה גדולה בעניין העקביות, כי אני צריך ללכת לקבוצות, להתקשר כל יום לספונסר, להיפגש איתו פעם בשבוע, לקרוא בספרות, לכתוב צעדי ארבע, ועוד כהנה, וזה ממש לא קל. אבל לא על זה באתי לכתוב, כי בזה, מה לעשות, יש ימים טובים יותר ויש פחות, לפעמים אני מפספס קבוצה, לפעמים אני מדלג על טלפון לספונסר, אבל בדרך כלל המצב בסדר.

מה שכן, חוסר עקביות פוגע בנקודה נוספת, שהיא אולי יותר קריטית, כי אני מצאתי אצלי שאחרי שעובר זמן מסויים של מפוכחות, אני מאבד עניין (מוכר לכם?) בפעולות שעבדו בשבילי במשך הזמן הזה ואני נוטה להזניח אותם ולפעמים גם לחצות שוב גבולות ששמתי כחסר אונים.

וכאן מצאתי לעצמי ישועה גדולה, כי ברגע שזיהיתי את זה אני יודע מה עלי לעשות וזה מהסוג של הדברים שגם אדם לא עקבי יכול לעמוד בהם.

לדוגמה, אחרי הנפילה האחרונה הבנתי שישנם זמנים שבהם אני לא יכול לשתות אלכוהול. בשבת בבוקר אני לא יכול לעשות קידוש על יין כי זה גורם לי לאובססיות אחרי צהריים, ואז במשך תקופה אני לא שותה יין בשבת בבוקר, אבל אחרי תקופה אני שוכח כי הרי כרגע הכל בסדר ואז אני חוזר לקדש על יין, וכאן בא לידי ביטוי החוסר עקביות שלי.

ברגע שהבנתי שזה חוסר עקביות, כי החוסר עקביות אצלי מגיע מהצורך בריגושים ומהצורך לעשות רק כשאני מבין, הבנתי גם שאני חייב לשמור על הגבולות האלו כי אני עדיין חסר אונים, ואין לי יכולת לשתות יין בשבת בבוקר ויכול להיות שזה גם יימשך הרבה זמן עד שאולי ישתנה המצב, אבל בינתיים אני חייב להמשיך ולהתמיד בכך.

אצלי זה ממש עקביות לאנשים לא עקביים.