מתנות. כל כך הרבה מתנות אני מקבל מה' יתברך, כל יום מתנות חדשות. אני לא מצליח לראות ולהבחין בכולם, יש כאלו שמרגיש בהם ויש כאלו שלא. אבל מתנה אחת ומיוחדת קיבלתי כבר בגיל רך, היא היתה מיוחדת המתנה הזאת, היתה מיוחדת ומסקרנת. היו בה הרבה עטיפות, ממש הרבה, שנים לקח לי להסירם, כל פעם שהורדתי עטיפה, היא היתה יותר נעימה ויותר מענגת, לא היה סוף לעונג. זה רק הלך והתעצם עם הסרת העטיפות.
ואז לפתע המתנה התגלתה במלוא תפארתה, היא היתה גדולה חזקה ותובענית: התאווה… מסתבר שאני לא יכול לחיות בלעדיה, היא ממלאת אותי בריגושים והנאות ללא הפסק.
היום החלטתי שאני לא רוצה יותר את המתנה הזאת אצלי. אז התחלתי לארוז אותה מחדש, כל יום עוד עטיפה, למרות שהיא קורעת אותה ומנסה להחלץ משם, אבל אני מנסה לא להתייאש וממשיך בכוח, עוד אריזה ועוד אריזה. קשה לי לארוז לבד, אני ממש חסר אונים מול המתנה הזאת, מנסה לא ליפול ברוח ומבקש ממך בתחנונים עזור לי בבקשה אני לא יכול לבד, אני חייב שתהייה איתי... רוצה למסור לך אותה בחזרה עם האריזה שלה כמו שקיבלתי.
טוב אבא אז ככה החלטתי שזהו, אני לא רוצה יותר, הפסקתי להישתמש בה, הפסקתי להסתכל עליה, ועם הזמן גם אפסיק לחשוב או לפנטז עליה. היא ארוזה וסגורה כאן אצלי, מחכה למסור אותה אליך.
המתנה הזאת גרמה לי להרבה נזקים בחיים, ואני מנסה היום לשבת עם עצמי ולתקן את נפשי ואת חיי. קשה לי מאוד, הרבה מהמורות, הדרך ממש משובשת וקשה, אך אני כבר החלטתי. אבא, זהו אני יודע שלבד לא אצליח, אני ממש חסר אונים מול הדרך החדשה שבחרתי, מול כל המהמורות שבדרך, מול הקבלה של עצמי והסובבים אותי. אני מבקש ממך אבא יקר: קח ממני את הקושי הזה, עזור לי בדרך החדשה, כי רק אתה תוכל לעזור לי מול התהום שניפער לפניי.
תודה אבא יקר שלי.