זלמן היה אדם ישר דרך שצרות החיים השתרגו על צווארו והפכו את חייו לקשים מנשוא, משברים כלשהם זעזעו את חייו והוא נתן עיניו בטיפה המרה. בתחילה הייתה זו רק חצי כוסית פה וכוסית שם אבל כדרכו של אלכוהול מה שמספיק אתמול לא מספיק היום וזלמן הפך למה שמכונה "אלכוהליסט".

זלמן שהיה בחור חכם הבין היטב את מצב הביש בו הוא שרוי וכאשר ידיד המשפחה הציע פתרון הסכים זלמן להתחייב לעמוד בו.

וזה דבר הפתרון: מעתה לא ישתה זלמן משקאות חריפים אלא בחברותא. משפחתו האמינה שמהלך זה יהיה צעד משמעותי בדרך לגמילה כי אחרי הכל קל יותר למצוא אלכוהול מאשר למצוא שותף לשתייה וכך שעות הפיכחות יעלו וממילא יגבר הרצון ותקצר הדרך לפיכחות מוחלטת.

חלף יום ועוד כמה שעות זלמן ניגש לארון והושיט ידו באינסטינקטיביות אל הבקבוק אך מיד נזכר, ההבטחה! רק עם שותף! מה שזלמן מבטיח זלמן מקיים.

נו טוב! נמתין, אולי יזדמן מישהו שירצה להרים כוסית לכבוד יום שני... משך זלמן כיסא מן המטבח התיישב על מפתן הבית והמתין. כאילו להכעיס דווקא היום היו הרחובות ריקים ואיש ממכריו לא עבר ברחוב.

שעה חלפה ועצביו שהיו גם כך רפויים התרופפו עוד יותר. "למה", אמר לעצמו למה הייתי צריך לקבל על עצמי החלטה כה קשה??? הוא החליט לפנות לעוברים ושבים אף שלא הכיר אותם, מה כבר יכול להיות?... יציע למישהו להרים כוסית, העיקר שיהיה חברותא. משום מה כולם דחו את בקשתו בנימוס.

למעלה משעתיים חלפו תחושת היובש שבגרונו חלחלה אל מוחו ועשתה בו שמות. במין החלטיות התרומם זלמן ממקום מושב ניגש אל ארון המשקאות הוציא את הבקבוק בתנועות נחרצות והניחו על השולחן. הרי רק להכין את המשקה מותר לי. אני חלילה לא מפר את ההבטחה שלי לא אשתה לבד, אני רק מכין את הבקבוק...

דקות חלפו ואל הבקבוק הצטרפו גם שתי כוסיות, גם זה מותר, שבכל יהיה מוכן כשהחברותא יבוא. ושוב ישב והמתין ליד הבקבוק והכוסות ממתין בכיליון עיניים למישהו שיגאל אותו מייסוריו. ובינתיים עולה המחשבה הרי למזוג את המשקה לתוך הכוסיות אפשר... למה לא? שיהיה מוכן כשמישהו יבוא ויצטרף.

הכוסות נמזגו וריחו של האלכוהול החל מכה באפו, אדי האלכוהול חלחלו אל מוחו והוא הרגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בזה יותר, סחרחורת החלה מתפשטת במוחו וזלמן הרגיש שעוד רגע הוא מאבד את שפיותו.

והנה משום מקום זבוב קטן טיפס על קצה הכוסית והחל מוצץ מהמשקה. הנה יש שניים! שניה לא חלפה וזלמן כבר לגם את הכוסית השנייה והשלישית, לחיים! לחיי הזבוב! ושוב מצא זלמן את עצמו שיכור כלוט.

*

יש שני מישורים בהם אני מתמקד כדי להישאר בהחלמה ובניקיון 1. אני נזהר לא להכין את הנפילה. 2. למנוע הגעת זבובים.

למעשה אם אני לא מכין את הנפילה אז ברוב המקרים אני יוכל להתמודד עם זבובים בעזרת הכלים של התוכנית ולא להגיע לנפילה.

אני ינסה למנות על קצה המזלג כמה דוגמאות לא ממצות על כל אחד מהמישורים הללו.

איך לא מכינים נפילה? א. אני לא שומר לזמנים 'קשים' טלפונים ו/או סרטים ו/או עיתונים ו/או כל דבר שמהווה עבורי טריגר לתאווה. בספרות של התוכנית זה מכונה לזרוק את הבקבוקים. ב.אני נזהר לא להשאיר בחושך שום דבר, שום סוד ופנטזיה שלא חלקתי לפחות עם חבר אחד, התאווה שונאת אור. ג. אני נזהר מהדבר הכי מסוכן בשבילי "רק". רק קצת/ רק דקה אחת/ רק תראה אם זה שווה שיתוף...

איך מונעים מהזבובים להגיע? א. לטפל בטינות ורחמים עצמיים. בספר הגדול כתוב שטינה היא האויב מספר אחד של מכורים. ב. להיזהר מפעולות של תאווה שמדליקות את האלרגיה ומעיפות אותי לשימוש.

והכי חשוב לזכור: שום תירוץ הוא לא מספיק טוב בשביל להצדיק שימוש!