דייב היקר,
ראיתי את הודעת המשתוקק וכאב לי נורא,
כתבת השבוע שכבר אינך חתן, ואני לתומי חשבתי שהתכוונת לחתן ה90 יום.
כלומר אחרי כל הברכות והאיחולים חשבתי שעל זה אתה מדבר,
אבל עכשיו ראיתי את דברי המשתוקק וממש כואב לי עליך.
אני יודע שאתה מסוגל להתגבר על הכל, אני בטוח בזה, אבל אני גם יודע שזה לא יהיה פשוט בכלל.
לפחות לא בהתחלה.
יש גמרא ידוע שהשכר בבית האבל, כלומר השכר של המנחמים, הוא בשתיקה. כלומר בשתיקה שלהם הם מקיימים את המצווה של ניחום אבלים בצורה הטובה ביותר.
ביטול קשר, הוא דומה במקצת לאבל. אתה מתאבל על אובדן הקשר שאולי היה יכול להיות.
אני רוצה לשתף אותך שלפני המון שנים הייתי בקשר עם בחורה למשך תקופה אורכה. כבר החלטנו להתחתן וסגרנו אולם וטבעות, אבל רצה הקב"ה והיה התנגדות בצד השני והכל בוטל ברגע.
אני זוכר שבמשך שבועיים פשוט לא ידעתי מה לעשות, לא הבנתי למה זה קורה לי.
היו הרבה מנחמים גרועים שדיברו על זה שזה לא בשבילי ושיש עוד הרבה דגים בים וכו'.
אבל שום נחמה לא נכנסה לי לאוזנים. אני רציתי אותה ולא אחרת.
אבל הזמן עבר, והתחלתי לשים לב לכל מיני דברים בעייתים שהיו בקשר, שכאשר הייתי בפנים לא שמתי לב אליהם.
היו דברים ממש לא בריאים, שכל הסביבה שמה לב ורק אני הייתי נאיבי ועיוור.
אני לא אומר שחלילה זה המצב אצלך, אבל הדבר היחיד שעזר לי הוא לשבת ולהתחיל לחשוב מה היה לי שם. התחלתי לדבר עם אנשים, התחלתי לכתוב לעצמי והתחלתי להתמודד עם זה.
אני יכול להגיד לך שהיום ברוך ה' אני שמח מאוד שזה נעצר כך. אני חושב שה' נתן לי חבל הצלה מחיים מלאים בצער ואומללות.
אז אין לי מה להוסיף לך ולעזור לך בנושא הזה. מקווה שהקב"ה יתן לך כוחות להמשיך להחזיק עוד ועוד.
ובזכות זה תצליח לעלות למדרגות שאפילו אתה לא דמיינת שאפשר להגיע אליהם.
שבת שלום
המתגבר