מוישי קיבלתי במתנה החיים וההחלמה

כשהגעתי לGYE קיבלתי את ההבנה שאני לוקח איתי עד היום – הבעיה אינה שהאינטרנט לא חסום. אני באמת יכול לפרוץ כל חסימה שארצה. הבנתי שהבעיה היא בי ושאני צריך באמת לקחת את עצמי בידיים. ההבנה הזו הייתה כואבת -- לקבל את העובדה שאני צריך טיפול שורש. ואני זוכר את הפחד לדבר בטלפון. פחד שיכירו אותי. פחד במפגש הראשון, שאסמיק מבושה. פחד מאשתי. אבל, בחסדי ה’, הצטרפתי לקבוצות והתחלתי לעבוד. ואז, סוף סוף, אפשרתי לאהבה של הקבוצה ולאהבה של אשתי לשטוף אותי. אני אדם אחר בחסדי ה׳, בזכות התוכנית, בזכות החברים, בזכות GYE.

אסירות תודה תודה לאבא שבשמים

פיצול האישיות חיסל כל חלקה טובה ממה שפעם רציתי להיות. לא יכולתי לשאת את עצמי עושה את שעשיתי, ולא יכולתי לשאת את עצמי בלי זה. פגשתי את התחתית ברגע מכונן, כשחזרתי מניחום אבלים ושוב נפלתי. ידעתי שאני אבוד. זו שפלות איומה. “חזרת מבית שמלאך המוות ביקר בו ואתה הולך, לאן? לבקר אותו בעצמך? תתעורר!” זעקה נשמתי. וזעקתה נשמעה שם למעלה חוברת לזעקת אשתי היקרה, בוקעת רקיעים מכופפת חומות גבוהות, וסודקת דלתות נעולות, וזרזיף של חמלה ורחמים גדולים ניתז לעברי. הגעתי לתוכנית 12 הצעדים. אני כותב בדמעות תודה. אשיר לך, אבא, אזמר לך, אשיח בכל נפלאותיך. לא ארתע מלספר לאיש מה עשית ממני. ברוך הוא אבאל’ה שבראני לכבודו ונתן לי חיים טובים.

יאיר הגעתי הביתה

אני בשנות השלושים לחיי, נשוי לאישה מקסימה, אב למספר ילדים, עובד בעבודה מכובדת, מוערך בקהילתי וגם יודע ספר. אבל הצד השני של המטבע נראה בדיוק הפוך מזה. כל פעם הייתה “הפעם האחרונה”. אחרי כל נפילה הייתי מסתובב סהרורי כשהראש והלב חצויים: בחצי אחד עוד ניסיתי לצאת מהטירוף, ובחצי השני ידעתי שאין לי סיכוי. יום אחד, אחרי שנים של סבל הגעתי ל-GYE, ומצאתי כאן פיתרון. לא שאלתי מה הן הקבוצות, ולא מה הם הצעדים. שאלתי רק: איך מצטרפים? הגעתי למצב של יאוש, ואז הישועה הגיעה ממקום לא צפוי. מרגיש שאבא שבשמים לא שכח אותי, ושלח אלי מלאכים טובים.