הכלי הנוכחי, העוסק בפעילות גופנית, הינו המשך ישיר לכלי שלפניו העוסק במימוש עצמי, אבל במידה מסוימת הוא מתקדם ממנו בכמה רמות, בעיקר בהשפעה על מצב הרוח שלנו. כל עשייה הגורמת לנו להרגיש טוב היא חיובית (כיוון שכאמור, היא מהווה תחליף מוצלח לחסר בנו), אך כאשר מדובר בפעילות גופנית – זה הרבה יותר מכך.

כמו כל עשייה, פעילות גופנית נותנת לנו הרגשה טובה של הצלחה והתקדמות – ההפך מהריקנות המלווה את השיטוט והשימוש בתאווה. אלא שנוסף על כך, פעילות גופנית גם משפיעה באופן ישיר על המוקד במוחנו שבו מתחוללת ומתרחשת התאווה.

מחקרים שנעשו על מוח האדם מצביעים באופן ברור על כך שבמהלך התעמלות או כל פעילות מאומצת אחרת, מופרשים חומרים כימיים המשפיעים באופן ישיר על מרכז ההנאה במוחנו – בדיוק אותו מרכז המושפע מהשימוש בתאווה. מבחינה נוירולוגית, הכמיהה לשימוש בתאווה (כמו הכמיהה לסוגים אחרים של הנאות, החל באוכל וכלה בסמים), היא למעשה כמיהה של המוח לכמה חומרים כימיים (בראשם אנדורפינים, סרוטונין ודופאמין), ולכן ככל שנספק אותם למוחנו ממקורות אחרים, כך נחוש פחות את הכמיהה אל התאווה.

נוסף על כך, יש לפעילות גופנית השפעות רבות נוספות על גופנו ונפשנו, כמו הפחתת דיכאון, הגברת תיאבון בריא, סיוע לשינה בלא הפרעות ועוד. לא לחינם קובעים מחקרים רבים כל כך, שאנשים המשקיעים זמן קבוע בפעילות גופנית הינם אנשים שמחים יותר ובריאים יותר.

לכן, הכלי השישי שלנו הוא ההצעה להקדיש זמן לפעילות גופנית מאומצת. כמובן, קשה לקבוע כללים ברורים, אבל באופן כללי מקובל שכל אימון צריך לארוך לפחות חצי שעה כדי להשיג תוצאות ולחוש בהבדל שמגיע בעקבותיו. כך גם ממליצים המומחים בתחום להקדיש זמן לפעילות גופנית לפחות שלוש פעמים בשבוע. ניתן לעסוק בכל סוג של פעילות, החל בריצה ורכיבה על אופניים ועד הליכה לחדר כושר או הרמת משקולות, העיקר שיהיה זה סוג פעילות שאנו נהנים ממנו, כדי שנוכל להתמיד.

אגב, יש נקודה אחת בה הפעילות הגופנית היא הפוכה לחלוטין מהשימוש בתאווה – ה"לפני ואחרי". כאשר אנו משתמשים בתאווה, אנו מרגישים טוב לפני – ורע אחרי. בפעילות גופנית הסדר הפוך: לפני שאנו מתחילים זה נראה קשה, לא קורץ ולא מושך, ודווקא אחרי, אנחנו מרגישים טוב, מסופקים ושמחים.