לפני שאנחנו מתחילים בהצגת הכלים והדרכים השונות שיסייעו לנו להישאר בהפסקה, יש משהו שהוא הבסיס לכל זה, ובלעדיו למדנו שיהיה קשה עד בלתי אפשרי להתחיל את התהליך. מדובר כמובן על ההחלטה להפסיק. אנו מאמינים שאם הגעת ל"שמור עיניך" והורדת את המדריך הזה, אתה כנראה רוצה להפסיק[1] (אחרת לא היית עושה זאת), אבל מניסיוננו למדנו שפעמים רבות הרצון הכללי לבדו אינו מספיק, ויש צורך בצעד נוסף מעבר לכך.

לפני שבודקים את הכלים, הדרגות והדרכים, צריך פשוט להפסיק. זה נשמע מוזר, כי רובנו הפסקנו כבר המון פעמים, והבעיה שלנו לא הייתה להפסיק אלא להישאר בהפסקה. זה נכון, אבל כעת, כאשר אנו רוצים לצאת לדרך חדשה, זה מחייב אותנו להיות מלווים בהחלטה חדשה של הפסקה חדשה.

לכן, הכלי הראשון מיועד לעזור לנו להבין מהי הפסקה וכיצד עושים זאת.

שים לב לכך שהמילה "הפסקה" – אין פירושה "סיום". אף אחד אינו אומר שכאשר אנחנו מפסיקים כעת – פירושו של דבר שלעולם לא ניפול שוב. יתרה מכך – זו אפילו אינה המטרה המוצהרת שלנו (לפחות לא בשלב זה). כעת איננו מעוניינים להפסיק לתמיד, אלא לצאת להפסקה.

מצד שני, ההחלטה שלנו להפסיק היא החלטה מאוד מחייבת. היא מחייבת אותנו בשניים: א. להפסיק כעת (בלי קשר לתוצאות ולמה שיהיה בהמשך הדרך). ב. היא מציינת את המחויבות שלנו לשמור על ראש פתוח לעקרונות ולדרכים שיוצעו לנו בהמשך הדרך במדריך הזה (כלים שעזרו להמון אנשים שסבלו ברמות כאלו ואחרות, וחייהם השתפרו בלא הכר בעקבות כך).

בין אם אנחנו צעירים בגיל העשרה המתמודדים עם פיתויי הרחוב, או שאנחנו אנשים נשואים ובעלי משפחות המתמודדים עם התמכרות קשה לתאווה, כולנו נצטרך ראשית כל את ההחלטה להפסיק, החלטה שתכלול את ההתחייבות שהזכרנו לשמירה על ראש פתוח וניסיון ללכת בדרך חדשה.

כאשר אנו מחליטים להפסיק ומוכנים להתחיל את ההפסקה, עשינו את הצעד הראשון שלנו במסע.

כעת, אחרי שהפסקנו, אנו זקוקים לכלים ולדרכים כדי להישאר בהפסקה.