אחת הבעיות המרכזיות שלנו היא חוסר היכולת לקבל את עצמנו, אחרי שנים רבות כל כך שבהן אנחנו פועלים נגד כל מה שאנחנו רוצים או מאמינים, וקשה לנו להאמין שאנחנו ראויים, טובים ומקובלים. אבל כשאנחנו מגיעים לכנס ואנחנו רואים כל כך הרבה אנשים נורמליים שסובלים בדיוק כמונו, והם מקבלים אותנו כפי שאנחנו, זה נותן לנו את ההזדמנות והאפשרות לקבל את עצמנו.

אם אנחנו רוצים להגיע לבעיה אחת שהיא המרכז של כל שאר הדברים שבהם אנחנו רוצים לטפל, זה מסתכם ברצון עצמי, או "ראיית עצמי כמרכז". זוהי דרך חיים שהיא ההיפך הגמור מדרך חיים רוחנית, שמתבססת על רצונו של אלוקים.

למה צריך את אלוקים בתכנית של ההחלמה, והאם אי אפשר לעשות את כל התכנית הזאת בתור טיפול פסיכולוגי? הרי גם בטיפול פסיכולוגי משתמשים בהרבה מהרעיונות שאנחנו משתמשים בהם בתכנית של הצעדים כמו טיפול בכל מיני מצבים שגורמים לנו לטיפול, או לימוד להשתחרר מדברים באופי שלנו שלא מאפשרים לנו להפסיק את הנפילות.

די מבלבל הקטע הזה של דת ורוחניות כי זה נראה שתי מילים נרדפות, אבל למעשה מדובר על שני דברים אחרים לחלוטין. יכול להיות אדם רוחני שאינו דתי, ויכול להיות אדם דתי שאינו רוחני. בתכנית אנחנו לא מתעסקים עם הצד הדתי (למרות שבסופו של תהליך כמובן שגם הצד הזה יוצא נשכר ומחוזק יותר), והצעד השליש במהותו הוא צעד רוחני.

בצעד השלישי אנחנו אומרים "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". ברור שהתוספת "כפי שאנו מבינים אותו" נכתבה על ידי החברים הראשונים שהחלו את תכנית 12 הצעדים כדי שלא להיות כבולים למושג אלוקים כפי שהם גדלו עליו, וכן כדי לאפשר לכל אדם באשר הוא להשתמש בתכנית הצעדים. אך מה זה אומר לנו? הרי ברור לחלוטין שכולנו מאמינים באלוקים, נותן התורה ובורא העולם, אז מה הכוונה "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו"?