מה מונע מאיתנו להתקשר לחבר ולבקש עזרה? האמת היא שבדרך כלל זה לא הסיבות שאנחנו חושבים, אבל הרבה פעמים - בעיקר בהתחלה - אנחנו פשוט מתביישים. יש הבדל מסויים בין ללכת לרופא עם רגל שבורה לבין ללכת לרופא שצריך הפרעות בשירותים... תכל'ס - לא נעים כל כך.

הצעד הראשון איננו עומד לבד. אמנם הכרחי להתחיל דרכו על מנת להתקדם, אך כמו פסיעות של רגליים רגל אחת תמיד מלווה את הרגל השנייה. הצעד הראשון מכווין אותנו, אותי להכרה שאני זקוק לעזרה. שאני לא יכול לבד. האמירה החריפה של הצעד הראשון היא שהגעתי למצב של חוסר אונים. לפחות ביחס להתמכרות. אם לא מעבר לכך.  

הנסיון הקצר שלי בתכנית 12 הצעדים מוכיח שאין אף צעד שהוא מיותר ואין שום אפשרות לקיצורי דרך. לא לחינם טבעו האלכוהוליסטים הראשונים את הסיסמא: "חצי עבודה לא תיתן לך חצי עבודה אלא לא תיתן לך מאומה". הרבה פעמים אני תוהה לשם מה יש צורך בצעד זה או אחר, ומה היה קורה אם היינו מאחדים כמה צעדים, אבל בסופו של דבר מסתבר שמה שעבד ועובד עבור מליוני מכורים בכל העולם - יעבוד גם עבורי, אם רק אפעל לפי ההוראות.