מה שגם מאוד עזר לי זה להכיר את שלבי המחילה. קודם כל אני חייב להכיר בכעס שלי על מי שפגע בי פיזית, מילולית או נפשית. אח"כ אני מודה בכעס שלי על מי שלא כ"כ קשור לטינה, כמו ההורים שלי שלא תמכו בי, המורים שלא הצילו אותי, או שלא עודדו אותי להיות פתוח יותר. אח"כ אלוקים שבסופו של דבר אחראי על הכל.

לפני כמה שבתות בני היקר פתח את הראש לקראת צאת השבת, רצתי איתו לקופת חולים אך הם כבר סגרו, הלכנו לבית של רופא פרטי בשכונה של הורי ששם התארחנו, הוא קיבל אותנו, אבל לא ממש בסבר פנים יפות, בלשון המעטה. הוא עזר לנו מאד והדביק את החתך אבל הבן שלי חווה שם חוויה ממש לא קלה, והרופא התעלם מרגשותיו כמעט לחלוטין ועשה את העבודה תוך שהוא ממלמל משפטים של תסכול וזעף כלפי העולם ונסיבותיו.

test text