להתפלל באמת
חבר כתב בפורום:
בלי לעשות את 12 הצעדים, אני, כמו כל יהודי שמשתדל להיות טוב רוצה מאד להרגיש חיבור לאלוקים בתפילתו אליו, כי הלוא זהו מהות התפילה מלשון פיתול וחיבור, וכל אחד בדרגה שלו ובמצב שלו מתמודד בקושי הזה להרגיש חיבור אמיתי בלאלוקים התפילה, ולא רק מלמול המילים, יתירה מכך בספרי הקודש ישנה אבחנה מאד מעניינת בין מחשבה לרגש, דהיינו גם אם מישהו חושב פירוש המילות שהוא מדבר זו עדיין לא תפילה אמיתית, תפילה אמיתית היא שלא רק 'חושבים' מה שהוא אומרים (מח), אלא גם 'מרגישים' ומתחברים (לב) למה שאומרים, בספר 'פנים יפות' בפרשת ויחי יש משפט חריף על כך, והוא כותב שמי שמתפלל ומכוון פי' המילות אך אינו מתרגש ומתחבר למילות התפילה הוא "אינו מתפלל אלא כלומד את התפילה".
ולעניננו, נראה לי שאצל יהודי הדבר שיכול לעזור לו להתחבר לתפילה זה דוקא הלימוד בספרי הקודש על מהות התפילה, חשיבותה ומעלתה, וגם להשתדל לדבר לאלוקים גם במילים ובשפה שלנו.
חבר ותיק מגיב:
בתיאוריה אני מסכים איתך. בפרקטיקה זה לא עבד לי אף פעם.
אסביר: התכנית של הצעדים לא חידשה אפילו דבר אחד שלא כתוב במפורש שחור על גבי לבן מאות ואלפי ועשרות אלפי פעמים בספרים שלנו, הן בספרי החסידות והן במוסר, הן בהשקפה והן בהלכה וכן הלאה. הכל כתוב, הכל ברור והכל נכון.
אבל זה עדיין לא עובד עבורי. השאלה היא כמובן למה. הרי אין צל של ספק שהדברים שנכתבו הם נכונים, לא רק ברמה הרעיונית אלא גם ברמה המעשית. יתירה מכך - אין גם ספק שעבור רוב האנשים זה אכן עובד. אז למה אצלי זה לא עבד ולמה כשאני עושה את אותו דבר אבל ממקור אחר - זה כן עובד.
נקודת המוצא שלי היא כמובן שהבעיה היא אני, ולא הדברים או מי שכתב אותם. הדברים שנכתבו בכל ספרי החסידות והמוסר נכונים ומתאימים לאדם רגיל, אבל לי יש בעיה. אני קצת נכה, אז אני צריך דברים אחרים. אולי אני לא נכה פיזית, אבל אני נכה נפשית ורוחנית. הנכה הפיזי צריך כיסא גלגלים (שמיוצר על ידי גויים גרמנים. טפו, ימח שמם) כדי שהוא יכול להגיע לבית הכנסת ולהתפלל. הנכה הרוחני לא צריך כיסא גלגלים, אבל הוא גם צריך משהו שיעזור לו ליישם את הדברים האלו.
כאן נכנסת לתמונה התכנית. כאמור היא לא חידשה שום דבר, אבל היא נתנה לי את הכלים לבצע את אותם דברים. כל השנים הייתי כמו אדם שמנסה לעלות בסולם, אבל חסר לו השליבה הראשונה. הוא רואה את הסולם, הוא יודע לאן זה יכול להגיע, אבל הוא פשוט לא מצליח לטפס. ואז מגיע עובד פשוט שמחבר שם את השליבה הראשונה, ואז אפשר להתחיל לטפס.
הדברים שהבאת היו גדולים עליי תמיד. ניסיתי ליישם אותם אבל לא הצלחתי, וזה כמובן תיסכל אותי שוב ושוב. הנסיון הנואש לעלות, שנגמר תמיד בנפילה, הכאיב לי וגרם לי בסופו של דבר לחדול ממנו. התכנית לא גילתה לי את אמריקה במובן שהיא אומרת לי שאני צריך להתפלל, אבל היא כן פתחה לפניי את הדרך לעשות את זה.
התכנית נתנה לי הדרכה פשוטה, ובעיקר הרבה קבלה של עצמי, של התהליך שלי, של המקום בו אני נמצא, ומעל הכל - תמיכה והזדהות של החברים שהיו איתי באותה קרקעית, ונמצאים איתי היום באותו תהליך של התקרבות. את כל זה אני לא מצליח לקבל רק כאשר אומרים לי שתפילה זה מלשון נפתל או כשמלמדים אותי כמה חשובה התפילה. מה שאני צריך הוא לא ידע אלא כח, ואת זה קיבלתי בתכנית. שם קיבלתי את הכח, לבצע את מה שלמדתי בספרי היהדות.
לקריאת הדיון בפורום לחץ כאן
