גישוש ראשון של חבר חדש
חבר חדש כותב בפורום:
שלום לכולם.
שמח מאד למצוא את קיומו של אתר כזה, המאפשר לנו לחשוף את פנימיתנו האמתית ללא 'חשש' מהאמת הקשה להכלה.
מעניין שדווקא הצטרפתי לכאן בחודש אדר, שבוא אנו מגלים (מלשון 'ויגל את האבן') את עצמיותנו.
אז להכרות:
א. בן 30, למדתי בישיבות רציניות מאד, שנים רבות. עובד במסגרת תפקיד רבני, ופועל המון למען עם ישראל.
מה הבעיה? בעל תאווה ענקית.
ב. אני יודע ולומד על כך המון, על הרצון שלנו כגברים להשפיע המון ו'לבלוע' את העולם (במובן החיובי) מתוך כך שיש בנו חלק אלוקי, ניצוץ, הרוצה להיכלל באנשים רבים. מצד שני, הרצון האדיר הזה, כמו כוח אטומי עצום, למין ולמה שבא איתו, פשוט מפיל חללים רבים.
ג. כיום אני בהחלט מבין את מה שאמר אחאב בחלום "אילו היית בדורי, היית מרים את שיפולי גלימתך ורץ אחרי עבודה זרה". ב"ה שיצר זה בוטל, אבל מיצר הרע של היום אפשר בהחלט להבין במה מדובר.
ד. מה עושים? משתדל המון, עושה כמה שאוכל כדי להימנע, אבל כאדם סקרן מאד, ותאב מאד, פשוט קשה לעצור. לעתים מצליח לשבועיים, ואז שוב נופל.
ה. האם האישה היא הפתרון? האם זה שאשתי לא כלכך מעוניינת במגע (כך זה אצלם במשפחה) והיא לא ממש אוהבת מין מלבד ערב הטבילה- האם כל זאת גם קשור, ואם אצליח ללמדה להיות מעוניינת יותר, יפחת הצורך בתאוות אינטרנטיות? והרי מצד אחד "נשים מצילות" את הבעל מתאווה, ומצד שני, כל המצוי אצל אשתו כתרנגול..
מה דעתכם? מה אתם עברתם? האם יש כאן אנשים כמוני המלמדים תורה ונופלים בעצמם?
תודה וחודש מבורך, ולבן.
חבר ותיק מגיב:
חבר יקר, ברוך הבא.
כתבת קצת על עצמך, ולמעשה כתבת קצת על כל אחד מאיתנו כאן. הפרטים אולי משתנים אבל הרעיון הכללי דומה. הגיל טיפה משתנה, העבודה אולי לא באותו מקום, אבל בכל זאת יש הרבה יותר דימיון מאשר שוני. כי במהות כולנו אנשים טובים שמתמודדים עם אותה בעיה, וכנראה זה המסר שרצית (לפחות בין השורות). אתה שואל האם יש עוד אנשים כמוך שמלמדים תורה ומתמודדים, אז לפחות כאן אני יכול לומר לך שיש בינינו מאות כאלו מכל החוגים והזרמים ובכל סוגי המשרות (החל ממורים ומלמדים ועד רמ"ים ורבנים).
אתה מסביר נורא יפה את הרעיון שעומד מאחרי השאיפה למין ולחיבור, אבל השאלה שעולה אצלי מיד היא האם זה בכלל דומה. אסביר: כל אחד יכול להסביר מדוע יש צורך באוכל, איך זה עונה על הצרכים של הגוף וכן הלאה. אבל היום אנחנו מכירים אנשים רבים שמשתמשים באוכל עבור מטרה אחרת לגמרי. הם לא אוכלים כי הם רעבים וגם לא כי זה טעים להם, אלא הם אוכלים בכפיה, גם כשהם לא רעבים וגם כזה לא טעים להם והם לא רוצים. הם אוכלים כדי להתמודד עם דרישה פנימית שהם לא מסוגלים להתמודד מולה.
וזה בעצם נוגע בשאלה שלך האם האישה היא הפיתרון. אני לא יכול לדבר עבורך בשום פנים ואופן, אז קח את הדברים שלי בערבון מוגבל ואדבר רק על עצמי. לא, האישה עבורי לא היתה הפיתרון, כיון שמה שהיה חסר לי לא היה יחסי מין. הנסיונות שלי "ללמד אותה להיות מעוניינת יותר" עשו רק דבר אחד: הרסו לי את הזוגיות.
בעצם מה שאני מנסה לומר בכל זה הוא שיתכן שכדאי לך לעשות בדיקה מעמיקה יותר ואולי לשנות כיוון. כי ההגדרה של חוסר שפיות היא "לעשות את אותה פעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות", שזה קצת דומה למה שאתה מתאר. אתה כותב שאתה מנסה כל הזמן אבל תמיד נכשל בסוף, אז השאלה היא למה, והאם יש סיכוי שהפעם (או אי פעם) זה פתאום ישתנה.
אני לא רוצה ח"ו לייאש אותך, וכפי שכתבתי כבר, אני לא מכיר אותך וכותב רק מהניסיון שלי, אבל אצלי ההכרה הזאת שאני חסר אונים מול התאווה היתה הצעד הראשון שלי להחלמה. אם בכל זאת מה שכתבתי מדבר אליך, אשמח להסביר את עצמי ואת מה שההכרה הזאת עשתה עבורי.
