משעבוד להחלמה - חוברת המאמרים שחולקה בכנס

מצורף הקובץ של החוברת. עדיין נותרו לנו עותקים מודפסים. מוזמנים לבוא לקבוצה ולקבל אחד!...

להורדת החוברת

גנבים לא מתים

יענקל'ה הקטן הגיע עם אביו בפעם הראשונה ל'בית החיים'. הוא סקר בענין רב את המצבות הרבות שהיו פזורות בשטח ולבסוף הגיע לאביו בהכרזה מפתיעה: - 'אבא, אני רוצה להיות גנב!' – 'גנב'?! הזדעק האב, 'חס ושלום! מה קרה לך'?! – 'אבא, פשוט היום הבנתי שגנבים לא מתים! שמתי לב שעל כל המצבות רשום 'איש צדיק וישר', 'אדם חסיד ותמים', 'איש תם יושב אוהלים' וכדומה. לא ראיתי אף מצבה שרשום עליה 'איש גנב ורמאי' או 'איש גזלן ומושחת', מכאן הבנתי שגנבים פשוט לא מתים...

לבטוח ולגדול

רק להיום: אני רוצה לגדול ולהשתנות. אסתכן בלבטוח בספונסר שלי ואמצא את הגמול שבשיתוף.

פורנוגרפיה היא שקר הרסני

בשנות החמישים של המאה הקודמת, החוקרים ד"ר טינברגן וד"ר מגנוס הצליחו לתעתע בפרפרים. השניים פענחו מהם הסימנים על כנפי נקבת הפרפר המושכים את  בני זוגן הזכרים. הם יצרו פרפרי קרטון משלהם וקישטו את כנפיהם כדי שיראו כמו גרסה משודרגת של  נקבות הפרפר. תבניות הכנפיים שלהן היו מבוססות על כנפי נקבות הפרפר הרגילות  אך הם הוסיפו סימנים מגרים יותר, שלא ניתן למצוא בטבע.

הפרפרים הזכרים נפלו בפח. אף על פי שסביבם היו נקבות פרפר אמיתיות וזמינות הם ניסו להזדווג בעיקר עם חיקויי הקרטון. הם כמובן לא השיגו את רצונם, שהוא ההזדמנות להזדווג, אבל הם הונו בצורה כה משכנעת שגרמה להם להתעלם מנקבות הפרפר האמיתיות.

נשמע מוכר?

הניסוי של  טינברגן ומגנוס מצביע על תופעה המתרחשת לצערנו גם בקרב אנשים.  צפייה וצריכת פורנוגרפיה מפעילות את אותו מנגנון שקרי שהפעילו פרפריות הקרטון של צמד החוקרים. בדיוק כמו הפרפרים "שנפלו בפח" , צרכני פורנו מפתחים תשוקה ומשיכה אובססיבית לייצוגים נשיים ומיניים שאינם אמיתיים עד כדי החמצה של מערכות יחסים אמיתיות עם נשים אמיתיות.

פורנוגרפיה מציגה בפני הצופה מצג שווא, אוסף של  שקרים בכל מה שנוגע למין ומיניות. כל הייצוגים והדימויים החזותיים המוצגים בה אינם אמיתיים, החל מהמראה החיצוני של המשתתפים,  דרך הסיבות לקיום יחסי מין וכלה באופן בו הם מקיימים יחסי מין.  

כך, הודות לעבודתם של מנתחים פלסטיים  וקצת עזרה מתוכנת פוטושופ, הנשים בפורנו רחוקות מאוד מלייצג דמות של אישה אמיתית בשר ודם. הגוף שלהן לא נראה כמו גוף של אישה ממוצעת. וגופן מותאם בהתאם לדרישת הפנטזיות הגבריות ובהתאם לטרנדים בתעשיית המין. מעבר לכך, בעוד שאנשים "רגילים"  מזדקנים, דימויים פורנוגרפיים לעולם אינם מזדקנים.

כתוצאה מכך, הצופים הנחשפים באופן קבוע לפורנו מושפעים לרעה מדימויי הגוף המוצגים בו. יש להם סיכוי גבוה יותר להרגיש רע לגבי המראה שלהם עצמם ולמראה של בני זוגם, זאת אפילו לאחר חשיפה לפורנו "רך".

הבעיה עמוקה יותר ממראה חיצוני בלבד. ברוב סוגי הפורנו האדם אינו שווה יותר מסך חלקי גופו.  אנשים(ובעיקר נשים) מצטמצמים להיות גוף בלבד, כלי לסקס. אין שום התייחסות לאופי, למחשבות או לרגשות של אותן דמויות, אין זה משנה אם הם מצחיקים, חכמים ,נחמדים או מעניינים. במרוצת השנים, חצתה הפורנוגרפיה את הגבולות וזלגה לתרבות המיינסטרים. התכנים החזותיים בטלוויזיה, בקולנוע, במגזינים ובפרסומות נעשו מיניים ובוטים יותר ויותר. כך, לא מפתיע לגלות שכאשר בני נוער נחשפים למדיה בעלת אופי מיני (פרסומות, סדרות טלוויזיה וכדומה), גם הבנים וגם הבנות מפנימים באופן חזק ומובהק שנשים הן אובייקט מיני.

פורנו מעוות לחלוטין את התפיסה של הצופה לגבי יחסי מין. הצופה לא יודע שסצנת פורנו ממוצעת, באורך 45 דקות, דורשת שלושה ימי צילומים והפקה. הצופה מרגיש שכל מה שראה על המסך קרה ברצף וללא הפסקה. במציאות יחסי מין נראים ומתרחשים אחרת לגמרי כך שנוצר פער בין מה שהצופה רואה על המסך ומה שהוא  חווה בחיי המין האמיתיים שלו. הפער הזה עשוי בקלות להשפיע על התפיסות של הצופה לגבי מין בכלל ועל הציפיות שלו מבן/ת הזוג, מתוך הרצון להתנסות ולהידמות למה שמוצג על המסך. מעבר לכך, בפורנו נראה שכל מעשיו של הגבר גורמים לאישה עונג, זאת  למרות שרוב האקטים המיניים המוצגים הינם משפילים ואלימים. הצופה שמושפע ממה שרואות עיניו יכול בקלות לחשוב שאלו אקטים מיניים לגיטימיים.

מפתה לחשוב שפורנוגרפיה היא רק עוד חוויה מינית. לא טובה או גרועה מכל חוויה מינית אחרת, שהרי התחושה די דומה. אולם,  חושינו יכולים לתעתע בנו. 

לצורך ההמחשה, דמיינו שהרגע סיימתם ריצה ביום חם. אתם נכנסים לביתכם ועל שולחן המטבח עומדות שתי כוסות, האחת מכילה מי ברז רגילים והשנייה מכילה מי מלח. שתי הכוסות נראות אותו הדבר, ושתיהן מכילות מים. אך בעוד ששתיית כוס אחת תרווה את צימאונכם ותחזיר לגופכם נוזלים, שתיית הכוס השנייה תגרום לגופכם להתייבש אפילו עוד. מדוע רעיון זה תקף לגבי מערכות יחסים אמיתיות ופורנו?

פורנו מלא ברעיונות ואמונות שהם ההפך המושלם לאלו שמערכות יחסים אמיתיות, יחסי מין מציאותיים ואהבה מתבססים עליהן.

מערכת יחסים בריאה בנויה על שוויון, כנות, כבוד ואהבה. בפורנו האינטראקציות בין המשתתפים מבוססות על  שליטה, חוסר כבוד, התעללות, אלימות וניתוק. אפילו חווית הצריכה של הפורנו היא ההפך מחוויה של מערכת יחסים רומנטית אמיתית. מערכת יחסים אמיתית מבוססת על חיבור רגשי,  אמון ובילוי זמן משותף - אפשר לחוש ולהרגיש את האדם שלצידכם, ניתן להריח אותו ולשמוע את צחוקו. התענוג הפיזי שבקיום יחסי מין הינו חלק מהחוויות המשותפות בין בני הזוג. לעומת זאת , בפורנוגרפיה אין צורך ליצור קשר עם אדם אחר. מין נחווה כפעולה שנעשית לבד דרך צפייה באנשים אחרים מבצעים אקטים מיניים שונים, בחיפוש מתמיד אחר גירוי חזק יותר בצורה של דימויים חדשים, ש"מפתיעים" את הצופה ואף מזעזעים אותו. 

ככל שאדם צורך יותר פורנוגרפיה, חווה באמצעותה מין ומקבל את הרעיונות, התפיסות והדימויים המוצגים בה כך גובר עבורו הקושי לקיים מערכת יחסים אמיתית או אפילו חיי מין אמיתיים. 

כמו שלמדו הפרפרים, פורנוגרפיה לא רק מטעה אלא גם מונעת מאיתנו לקיים את מערכות היחסים האמיתיות אותן היא מנסה לחקות (ראו "פורנו הורג אהבה"). מסתבר שדייט עם חתיכת קרטון זה לא משהו בכלל.

83 שנות נקיות, ועוד רגע

טוב, זה ברור שהתכנית הזאת עובדת, כל מי שהיה בכנס ראה את התוצאות של הצעדים, ראה חברים שנקיים שנים ארוכות וראה את השינוי שכל אחד שנמצא בתכנית עבר ועובר.

ובכל זאת, בתקופת בחירות, בעולם של סקרים ומדגמים ואחוזי חסימה ומגמות הצבעה, הוצבה בכניסה לכנס ביום ראשון קופסא קטנה, מעין קלפי שבה כל חבר התבקש להטיל פתקים עם זמן הנקיון שלי. היו שם פתקים של שנה, חודש, שבוע ויום, וכל אחד הניח בקלפי את הפתקים שמציינים את זמן הניקון האישי שאלוקים נתן לו במתנה.

נראה לי שאפילו מינה צמח לא היתה יכולה לצפות את התוצאה הסופית שעלתה אחרי ספירת כל הקולות (בלי המתנה לקולות הימאים - אלו שלא השתתפו בכנס). קשה להאמין שמישהו יכול היה לחלום שזמן הנקיות הכללי שעלה מהספירה הזאת היה יותר משמונים ושלוש שנים! פשוט חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו. ומה שיותר לא מובן הוא עד כמה אנחנו מתייחסים לזה בטבעיות, כאילו זה הגיוני שיש לנו נקיון, כאילו זה הגיוני שאנחנו מתמידים בתכנית הזאת, כאילו זה הגיוני שבתוך שלוש שנים נגיע למאתיים חברים שהתגברו על הפחד והגיעו לכנס של החלמה.

אנחנו שלא למדנו לספור עד שמונים ושלוש, פתאום מגיעים לשמונים ושלוש שנים... כי בכל מה שקשור לספירת נקיון, אני לוקה בדיסלקציה חמורה, ועבורי להגיע למספר שהוא יותר מספרה אחת זה כבר משימה בלתי אפשרית. והנה כאן לא מדברים על 83 שעות, גם לא על 83 ימים, גם לא על 83 שבועות ואפילו לא על 83 חודשים, אלא על 83 שנים של נקיות.

אז כן, זה עובד, ואין ספק בכך. העובדות מדברות בעד עצמן. ובכל זאת, המקום בו אני הרגשתי שהתכנית עובדת, היתה בעיקר ברגע אחד, אישי, נקודתי מאוד. יום אחרי הכנס, הייתי במקום ציבורי עם המון תאווה בכל מקום אליו ניסיתי להפנות את העיניים. הרגשתי מוקף מכל עבר וזה התחיל לטפס עליי. ניסיתי את השיטות הישנות של להתמודד לבד, אבל זה כמובן לא עזר. ואז נכנעתי. הודיתי שאני חסר אונים מול התאווה ושזה פשוט גדול עליי. יצרתי קשר עם הספונסר והודיתי שוב בחוסר האונים שלי, ופתאום התחלתי להרגיש את השחרור.

השטח לא הוכרז כעזרת גברים בלבד ומצד שני גם לא ירדתי למחתרת. נשארתי שם, חסר אונים, אבל מקבל את זה, ונעזר בכח שגדול ממני. באותו רגע זה היה לי שוב ברור: המלחמה לא עובדת, הכניעה והשיתוף כן. תודה לאלוקים על תכנית שעובדת.

שתי נשמות

וכתב בתניא: ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה, אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. ואל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה, דישים אל לבו האמת לאמיתו שיש כאן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של האדם, שכל הרהורי תורה ויראת שמים הם מהנפש האלקית וכל מילי דעלמא הם מהנפש הבהמית, וכל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה.