משעבוד להחלמה - חוברת המאמרים שחולקה בכנס

מצורף הקובץ של החוברת. עדיין נותרו לנו עותקים מודפסים. מוזמנים לבוא לקבוצה ולקבל אחד!...

להורדת החוברת

עבודה בלבן

שאלה: מדוע יעקב אבינו עבד קשה כל כך "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"? תשובה: כי הוא עבד בלבן...

אסמוך על אלוקים

רק להיום: אסתמך על אלוקים. אקבל את זה שלא משנה מה קורה, הוא יספק לי את כל המשאבים הדרושים כדי לחיות עם זה.

משעבוד להחלמה

להיות מכור בשימוש, הייתה בהחלט משימה קשה ומעייפת עד מאוד עבורי. השימוש שלי התנהל משך שעות ארוכות, תוך הדחקת צרכים בסיסיים (כמו: אוכל, שתייה, שינה ושירותים), ותוך הדחקת מחויבויות בסיסיות (כלפי הבית, המשפחה, העבודה, התורה...).

אחר כך הייתי צריך לשחק כאילו הכול בסדר, כשבפנים אני לא יכול להכיל את עוצמת הרגשות השליליים בעקבות השימוש ובעקבות ההתנהגות שלי לאחרים בעקבותיו (שקר, צביעות, טינה, חוסר סובלנות ועוד).

ועל כל זאת, כדי שהמשחק יהיה מושלם נאלצתי "להשלים" את כל המחויבויות, כשאני משתדל לעשות אף יותר מהנדרש, וזאת משתי סיבות:

ראשית, כדי שכולם יהיה בטוחים שהכול באמת ובתמים הרבה יותר מבסדר, ואף אחד לא יחשוד חשד קל שבקלים.

שנית, כדי להרגיש שאני גם טוב ומועיל ולא רק רע, מתועב, מלוכלך ומזיק. "התנהגנו כאילו ש"להיות טוב" (לא לפעול על תאווה) [ובמקרה שלי לעזור בבית], נתן לנו את הזכות גם "להיות רע" (לפעול על תאווה)" (הספר הלבן, עמוד 136).

[קראתי פעם מאמר באינטרנט על בגידה, ובו נאמר שאחד הסימנים לכך הוא שבן הזוג מרבה לעזור ולסדר את הבית. אני אסיר תודה על כך שהיום אני עושה דברים כאלה, אבל מתוך החלמה. אחד ההבדלים הגדולים הוא בכך שהדבר נעשה על בסיס קבוע, ולא רק באופן תקופתי אחרי שימוש, כדי לנקות מעט את המצפון שלי].

מעבדות לחירות ומיגון לשמחה

עבדות לחירות, יגון לשמחה, אבל ליום טוב, אפילה לאור גדול, שעבוד לגאולה. האם אלו לא ההגדרות המדויקות של מצבנו?

כשאנחנו מחלימים מהתמכרות לתאווה אנחנו עוברים שלבים ומתפתחים. אלו הם השלבים: כשהגעתי לתוכנית לא הבנתי. לא ידעתי. לא קלטתי. אבל עשיתי את הצעדים. השתתפתי בחברותא של התוכנית וחוויתי התקדמות רוחנית. כיום, כשאני מסתכל אחורה על הצעדים, ומה שהם עשו בחיי, למדתי לחלק את 12 הצעדים לשלושה חלקים:

צעד ראשון היה שינוי כיוון: תמרור עצור, שמלמד אותי לשנות כיוון. משליטה להרפיה. להרים ידיים ולעצור, לעשות פרסה, ולשנות את כיוון הנסיעה.

הצעדים השני והשלישי היו צעדים של שינוי גישה: אני חייב לשנות את הגישה שלי בחיים, להפסיק לסמוך על עצמי, להפסיק לתלות את הכל באחרים, אלא ללמוד להאמין שכח גדול ממני יחזיר אותי לשפיות, ולהחליט לסמוך על אלוקים, למסור לו את מחשבותי, ואת פעולותי, היינו את חיי ורצונותי. היה זה שינוי גישה משמעותי מאוד. כניעה, התמסרות וביטול עצמי.

הצעדים הרביעי ועד העשירי היו שינוי אישיותי: האישיות שלי השתנתה. אני חייב לסלוח לאלו שפגעו בי, אני חייב לבקש סליחה מאלו שאני פגעתי או פוגע בהם. אני צריך לברוח מטינה, פחד ומכעס כמו מאש. אני צריך לוותר על חלקים שלמים באישיותי: פגמי האופי, החסרונות, אני צריך לנקות את הצד שלי בכביש. בצעד העשירי הייתי צריך להטמיע את כל הצעדים ולצרוב אותם בבשר החי של כל תחומי חיי.

הצעדים האחד עשר והשנים עשר היו שינוי רוחני: כאן חוויתי את רוחו האוהבת של אלוקים שמלטפת, מחברת אותי. האלוקים שתל בליבי מחשבות, רצונות, כיסופים חדשים, דמעות של גיל, חוויות רוחניות מעוררות, וכמובן חברותא של שירות ונתינה והליכה בדרכיו הרחומות והאהובות של הבורא שלנו.

שתי נשמות

וכתב בתניא: ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה, אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. ואל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה, דישים אל לבו האמת לאמיתו שיש כאן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של האדם, שכל הרהורי תורה ויראת שמים הם מהנפש האלקית וכל מילי דעלמא הם מהנפש הבהמית, וכל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה.