מפגש "שמור עיניך" בחול המועד פסח

ביום שלישי של חול המועד פסח, בשעה 19:30, יתקיים בירושלים מפגש של חברי "שמור עיניך". בתכנית: "על האש", סדנא (אותה יעביר חבר עם למעלה מחמש שנות החלמה), קבוצה, ניגונים ועוד. גם חברים חדשים, וחברים שהיו רק בכנס, וטרם השתתפו בקבוצה חיה, מוזמנים בשמחה להצטרף.

אפשר להירשם אצל "טהרני" בהודעה פרטית בפורום, או במייל: tahareini@gmail.com.

ניקיון עם עיתון

שאלה: מדוע הכי טוב לנקות בפסח עם עיתון? תשובה: מכיוון שעיתון מוציא את כל הליכלוך החוצה...

מערכות יחסים

מערכות יחסים אוהבות הן בהישג- ידי. היום, אבחן את השפעות ההתמכרות על מערכות היחסים שלי, כדי שאוכל להתחיל לחפש החלמה.

לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים

ושוב באים להם ימי ערב פסח המלאים וגדושים. נדמה שאין מי שיחלוק על כך שאלו הימים האינטנסיביים ביותר בכל השנה כולה. שילוב מנצח של עומס פיזי וכספי הכרוך בעבודות ובהכנה לפסח יחד עם צילו המאיים של "משהו חמץ". באופן אישי זהו חג טעון במיוחד עבורי. הייתי בו יותר מפעם אחת בצמתים קריטיים ביותר בחיי. חסדי ה' כי לא תמנו ואצבעותי מקלידות ברגעים אלו את הפוסט הזה בתחושות של תודה לבורא עולם, על מה שהיה אז ועל מה שאני חווה עתה.

אחד החיובים הדורשים הסבר הם דברי בעל ההגדה "חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים" מעבר להסברים המקובלים אודות כך שלולי זה היינו אנו ובנינו משועבדים עדיין, יש צורך להסביר בצורה ממשית כיצד היום ב 2015 עם כל הנוחות והנהנתנות הרחוקים שנות אור מעבדות עתיקה, יכולים להרגיש את עצמנו ממש כאילו יצאנו עתה ממצריים? 

לדידי ולשכמותי הדברים אינם כלל בגדר גוזמא. רק מי שחווה עשרות שנות חיים תחת צילה המאיים של ההתמכרות יכול להבין מהי עבדות מודרנית. אם עבדות היא גברת הנוגשת עבדים, ההתמכרות לא שונה ממנה בהרבה. אכן במובן הפיזי של הדבר ייתכנו שינויים, אך הרעיון הבסיסי אינו רחוק כלל ועיקר "כעבד ישאף צל". שנים רבות מאד הייתה שאיפתי היחידה כמעט פשוטה כל כך ונאיבית, פשוט להפסיק להשתמש בתאווה. משאלה זו הייתה כל עולמי כמעט, היה רק דבר אחד שתפס מקום יותר ממנה, התאווה עצמה... בכל הזדמנות של קרבה לאלוקים זו הייתה המחשבה הראשונה שהייתה עולה. בכל הזדמנות של תפילה ותקווה היו אלו המילים הראשונות שהוציאה הלשון, כמובן עד שהעניין הפך למשהו חסר סיכוי לחלוטין בבחינת "על מנת שתעלי לרקיע". יציאת "מצריים" משמעותה היכולת לצאת כל אחד מאותם מיצרים (הגבלות) המאיימים עליו. בשבילי התאווה הייתה המיצר הגדול ביותר. "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה". באופן שאינו ברור ומובן מאיליו זיכני בורא עולם לצאת מאותם מיצרים ולהרגיש כיצד אינני חייב להישאר בתוכם. למדתי כי ישנה גם דרך אחרת. 

אבל זה עדיין לא הסיפור כולו.

האפשרות להישאר נקי משימוש בתאווה הוא חלק יחסי ממש מול שיפור איכות החיים בצילה של תכנית 12 הצעדים. ככל שעובר הזמן אני לומד להבין עד כמה התאווה היא פועל יוצא של עיבוד חשיבתי מעוות. למעשה כפי שכבר כתבתי בעבר התאווה היא קצה קרחון המעיד על צורת ניהול חיים משובשת. סוג של כאב ראש המעיד על התנהלות בלתי תקינה בכל מישורי החיים. להפסיק את הנפילות בלי לחוות שינוי מהותי בדפוסי החיים הוא בלתי אפשרי כנראה. אך גם אם הוא אפשרי זה כנראה כמו לשבת במסעדת יוקרה במשך שלש שעות רק כדי לאכול את הגלידה לקינוח.

ככל שאני מתקדם בהפנמת הצעדים אני לומד שהיציאה מהמצרים שלי חייבת להיות בעוד תחומים. יותר ויותר פעמים יוצא לי לעמוד מול סיטואציות בהמון שטחי החיים ולהגיב אליהן בצורה אחרת לחלוטין. אני כבר לא ממש חייב להתפרץ בחוסר שליטה מול התנהגות של ילד, להגיב בכעס בלתי נשלט על משפט של אשתי, או לצאת מהכלים מתגובה של הבוס. יחד עם קריעת ים סוף והפיכתו של ים התאווה לחרבה נפתחים לפני שבילים ודרכים חדשים בתוך אוקיינוס החיים ואני רשאי לבחור את הנתיב בו צריך ללכת. זו חוויה מדהימה המרגשת בכל פעם מחדש. כגודל האתגר כך גודל התמורה. כל שינוי התנהגותי ותגובתי שכזה טומן בתוכו באופו מיידי את הגמול. אם יש משהו שהיה מפרק אותי לחלוטין בעבר לרסיסים זה תגובה הרסנית בלתי נשלטת. אין ככל הנראה טריגר גדול מכך לבריחה ישירה לתאווה. היום זה ממש לא חייב לקרות. נכון, יש לי עוד דרך ארוכה ומאתגרת ואני רחוק מרחק רב משלימות, אבל אני חווה שינוי תודעתי משמעותי בכל השטחים, שינוי שנותן את אותותיו בפועל ממש, לא רק במישור הרעיוני. 

בימים שכאלה של ערב פסח אני חש את הדברים ביתר עצמה, ומרגיש צורך לשתף על כך ולהודות לבורא עולם על הגאולה הפרטית לה זכיתי. "ממצריים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו".  בהודאה על העבר ובתפילה לעתיד.

אפשר אחרת

הערב עברתי חוויה מאוד חזקה ומתקנת.

היתה לי חתונה הערב ואפילו לא בדקתי איפה הכתובת עד הצהריים וכשראיתי את הכתובת חשכו עיני זה נמצא בדיוק במקום של רוב השימושים שלי...

לא להגיע לחתונה לא היה בחשבון אבל אם זה מה שהייתי צריך לעשות הייתי עושה גם את זה. התקשרתי לספונסר בשאלה מה לעשות והוא אמר לי שכמו שכתוב בספר הגדול שאין בעיה ללכת לכל מקום אם נמצאים על קרקע רוחנית יציבה ואין בעיה תלך...

כמובן שהלכתי ואחרי החתונה בדרך חזור אני מרגיש דה ז'ה וו אני נמצא ברכב בלילה ויכול בכיף לומר לאשתי שאני מאחר ובעצם אני אפילו לא צריך לעדכן אותה [היא רוחשת יותר מדי אימון בי...] וחופשי לעשות מה שבא לי לעשות... אני רואה את הרחובות הכל כך מוכרים והזכרונות צפים ועולים התקשרתי לחבר ומיד אני אומר לו שעוד שתי צמתים אני יכול לפנות שמאלה ואחרי כמה מאות מטרים נמצא כל התאווה שאני כל כך משתוקק אליה... ואם זה היה תלוי בי הייתי כבר שמה מזמן כמו שהייתי שם לפני שבעה חודשים רק שההבדל הוא שעכשיו אני יודע שאלוקים יכול להציל אותי, עוד שתי דקות עוברות ועוד מקום כל כך מוכר... ואשקר אם אומר שזה היה קל אבל הרגשתי שם את אלוקים שנמצא בי ועלו בראשי דברי הרמב"ם שאם אדם רואה שמחשבת העריות מתגברת בו יעסוק בתורה שהיא איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת את מה שמצאתי אז בתאווה אני יכול למצוא באלוקים ואת האמת מצאתי!

הייתי כל כך מחובר אליו וזה היה כל כך מרומם ומרגש, ובמקום להמשיך ליד עוד מקומות על הדרך שברתי ימינה ועשיתי עיקוף ולמרות שזה מאריך את הדרך זה היה שווה.

בזמן האחרון אלוקים מביא אותי להרבה מהמקומות שבהם הייתי משתמש ובזמנים הכי קשים מבחינתי שהם היו הזמנים שהייתי משתמש הכי הרבה ואני שואל את עצמי למה אלוקים עושה לי את זה למה להביא אותי למקומות כל כך מסוכנים וסהדי במרומים שלא היו לי דרכים למנוע את זה [כשהיה לי עשיתי את זה] והמסקנה שלי זה שאלוקים רוצה שאתקן את אותם מקומות. ולא, לא מה שיש שיחשבו שאני מתכוון לתיקון רוחני לאסוף את כל הניצוצות ושלל דברים מעין אלו אלא משהו מאוד פשוט המח החולה שלי אומר לי שכל פעם שאני ברכב בלילה לבד,או בזמנים אחרים ,ובמקומות מועדים לשימוש אני חייב אבל חייב להשתמש...

וזה כל כך רחוק מהאמת אלא אפשר לחיות חיים נורמאלים ושפויים וכן להיות באותם מקומות ופשוט לחיות חיים טובים יותר, רגועים יותר, ואמיתיים יותר, וזה התיקון שאני מרגיש שאת המקומות שהייתי בהם הראו לי שאפשר אחרת...

יהי רצון שתמיד ארגיש מחובר ואפילו כשאני לא מרגיש את זה לכל הפחות אדע את זה ואמשיך עם הפעולות ליום הזה ושאשאר נקי לכל הפחות הלילה.

באהבה ובהערכה לכולם פה .

שתי נשמות

וכתב בתניא: ואפילו אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה, אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. ואל יפול לבו בקרבו להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה, דישים אל לבו האמת לאמיתו שיש כאן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של האדם, שכל הרהורי תורה ויראת שמים הם מהנפש האלקית וכל מילי דעלמא הם מהנפש הבהמית, וכל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה.