פסח ראשון בנקיות והחלמה
הפסח שלי התחיל כבר לפני שבועיים כל פאשלה שיכלה לקרות קרתה אם זה מרופא שאשתי הייתה צריכה ללכת אליו וזה היה כרוך בהוצאות כספיות, עד המכונת כביסה היחסית חדשה שהייתה צריכה לשבוק חיים בדיוק לפני פסח, ועוד ועוד. זה המשיך עם ערב פסח שבשיא ההכנות ואני הייתי צריך להתכונן וכמובן שהייתי גמור מעייפות אשתי נכנסה ללחץ בגלל שבקושי היא הספיקה להכין את כל האוכל ל60 האורחים שהיו לי במהלך הפסח והייתי צריך לעזוב את הכל ולהיכנס למטבח לעזור לה.
ואז שאלתי את עצמי למה כל זה חייב לקרות עכשיו? למה כשאני מנסה להתארגן בכדי לא להיכנס ללחץ דווקא אז כל הדברים שהם לא בשליטתי חייבים להסתבך? ואז אמרתי לעצמי אני יודע למה שהרי חג הפסח הוא חג האמונה ובשביל שתהיה לנו אמונה זה כמו שריר שככל שאתה מאמץ אותו כך הוא מתחזק, אלוקים רוצה ללמד אותי לסמוך עליו ולעשות את מה שצריך לעשות ולא מה שאני חושב שצריך לעשות. כל דבר שקרה ולא הסתדר לי עם ההכנות או התכניות שלי קירב אותי בעצם למקום הרבה יותר גבוהה שהוא ההתקרבות אליו ולהתחבר לרצונו ולא לרצוני.
זה היה הפסח הכי מושלם שיכולתי אי פעם לחשוב עליו, לא נלחצתי, לא כעסתי, קיבלתי את המציאות כפי שהוא רצה ולא כפי שאני רציתי וכל ההכנות היו עם השאלה ששאלתי את עצמי מה הוא רוצה ממני, אם התשובה הייתה לעזור לאשתי אז עזרתי, אם זה להתייחס לילדים אז התייחסתי.
כשהסדר עצמו הגיע הייתי מותש פיזית אבל נפשית הייתי ב"היי" בגלל שהייתי מוכן ואחרי הרבה אמונה ובטחון זה פעם ראשונה שעשיתי את הסדר עם אשתי והילדים לבד בלי אורחים והיה לי כזה חיבור מדהים איתם. אני לא מבין איך בזמן השימוש איבדתי אותם ופשוט לא שמתי לב שהם קיימים, היה לי את הזמן ואת הראש והרצון לשמוע מה שהם רוצים ומה שהם צריכים ולא מה שבא לי. לא היה שם תפיסת מלאכים אלא שמחה פשוטה עם המשפחה וידיעה והרגשה ברורה של קשר צפוף עם אלוקים. כל הסיפור יציאת מצריים בהמחשה ביחד עם כל המשפחה ממש הייתה חוויה מדהימה וממש הרגשנו כאילו יצאנו ממצרים.
אודה שזה לא היה קל להישאר ער במהלך כל הסדר ונרדמתי קצת פה ושם לכמה דקות אבל בלי לחץ ובלי כעס והמסקנה שלי שרק עוור לא יראה את ההבדל בין השנים האחרונות להשנה, קיבלתי אישה מדהימה וילדים מקסימים במתנה וכל זה ביחד עם הקשר המיוחד שלי עם אלוקים.
אחרי הסדר השני שהיה גם מדהים (זה כבר היה עם אורחים) שמתי לב שאשתי צריכה אותי, היא הייתה צריכה פשוט שאני אשב איתה ואשמע אותה, ואהיה שם בשבילה ולמרות שהשעה הייתה כבר 2 עזרתי לה לנקות ופשוט ישבנו ודיברנו יותר משעה וזה היה מדהים!
לפני כמה חודשים בחלומות שלי לא הייתי חושב על זה שהיא צריכה את זה פשוט לא הייתי שם לב לזה בכלל ואפילו שכן הייתי שם לא היייתי אומר לעצמי עזוב אתה עייף יש לך אחריות על אחרים,שיעורים, דרשות וכל תירוץ אפשרי והייתי מתחפר עמוק עמוק בתוך הפוך... ברוך השם שיש לי היום את השכל ואת הרצון לעשות את רצונו ולא את רצוני.
תודה לך אלוקי שהבאת אותי לתכנית ושעשית אותי מכור (כן, תודה גם על זה בגלל שבלי זה לא הייתי חי את החיים כפי שאתה באמת רוצה). אני מתחיל לראות את כל הדברים הטובים שיש לי ושלא שמתי לב אליהם לפני כן.
