רעש בשמים

פיקוח: כדי להימנע מרעשים, פנה ימינה 45 מעלות.
מטוס: איזה רעשים יכולים להיות כאן בגובה 35 אלף רגל?
פיקוח: הרעש מה-707 שלך, כשתתנגש ב-727 שלפניך.

עבודה ותוצאות

כשהגענו להחלמה לראשונה, חלק מאתנו רצו הכל ומיד. רצינו את השלווה, את המכוניות, את מערכות היחסים המאושרות, את החברים, את הקרבה עם החונך שלנו - כל הדברים שאנשים אחרים קיבלו אחרי חודשים ושנים של עבודת צעדים וחודשים ושנים של לחיות את החיים על פי התנאים המקובלים. למדנו בדרך הקשה ששלווה באה רק מעבודת הצעדים. שמכונית חדשה באה מהתמדה בעבודה ומניסיון ליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו, כולל במקום העבודה שלנו. מערכות יחסים בריאות הן תוצאה של הרבה עבודה קשה ונכונות חדשה לתקשר. חברות עם החונך שלנו באה כתוצאה מכך שאנו פונים אליו בזמנים טובים וגם רעים. בהחלמה מצאנו את הכיוון לדרך חיים טובה יותר. על מנת להגיע ליעדינו, בכל אופן, אנו חייבים לעשות את העבודה.

אני הספונסר של עצמי

לפני כשנתיים וחצי, התחלתי להשתתף בקבוצה חיה באזור מגוריי, ופגשתי שם חבר שבאותו זמן היה נקי בערך חמש שנים, אחרי כמה שנים נוספות שהיה בתכנית ורובן העביר בנקיות. אח"כ ראיתי אותו פחות ופחות בקבוצות ורק יצא לי לראות אותו מפעם לפעם בהזדמנויות אחרות (בית כנסת, חנות וכיו"ב). כל פעם שראיתי אותו, חשבתי לעצמי שזאת דוגמא טובה לאדם שהחלים (בלשון עבר) ולא זקוק יותר לקבוצות.

המודל שפיתחתי לעצמי בראש היה אדם שמגיע לצעדים, עובד אותם לעומק, רוכש דרך חיים רוחנית שעובדת, ואז מוריד את המינון עוד ועוד וממשיך לחיות בלי הצורך להשתתף בקבוצות כל הזמן. המודל הזה עובד אצל מכורים רבים לאכולהול וסמים, וחשבתי שאין סיבה שהוא לא יעבוד גם אצלנו, והנה ההוכחה לכך שזה אכן קיים.

ואז יום אחד הוא הגיע לקבוצה. הוא היה נראה בדיוק כפי שנראה חבר חדש שמגיע בפעם הראשונה, אם אותו מבט נפול בפנים, אותו דיבור כאוב ומהוסס. הוא היה אחרי נפילה, בעצם לא, הוא היה אחרי התרסקות טואטלית. הוא שיתף בכנות על כך שהוא הפסיק את ההשתתפות בקבוצות, ולא היה לו ספונסר, ולאט לאט הרשה לעצמו עוד ועוד, עד שבסוף המעידות הפכו לנפילות שהפכו להתרסקות. הוא הגיע על הברכיים, בדיוק כפי שכולנו הגענו, רק שהפעם הוא היה אחרי שתיים עשרה שנים בתכנית...

אחד הדברים הראשונים שהוא שיתף כאשר חזר לקבוצות ולתכנית, היה הידיעה שהוא חייב לקחת לעצמו ספונסר, אבל קשה לו מאוד לעשות את זה בגלל אגו. איך הוא יכול לקחת לעצמו ספונסר שנקי שנתיים או שלוש, כאשר הוא בתכנית כבר 12 שנים? הרי בזמן שהוא היה נקי שנים ארוכות, הספונסר המיועד עדיין לא ידע שיש בכלל תכנית. הוא יודע את התכנית בעל פה, מכיר את כל החברים הוותיקים, היה שותף להתפתחות הקבוצות, ולא פשוט לו לקחת כעת חבר חדש וצעיר שיאמר לו מה לעשות.

אז הוא ניסה עוד קצת לבד, והמשיך ליפול ולסבול.

יום אחד הוא התקשר אליי, שבור לגמרי, אחרי נפילה נוספת. הוא מבקש שאהיה הספונסר שלו. לא ידעתי מה לומר. ביקשתי להתייעץ עם הספונסר שלי. הוא הצביע על נקודה מאוד חשובה, לפיה חברים שהיו נקיים הרבה זמן בתכנית ונפלו, ממשיכים ליפול בגלל האגו, אבל אם הם מצליחים לאפסן את האגו למשמרת, הם יכולים בקלות מאוד לעלות על דרך כיון שיש להם את כל הידע והכלים לעשות את זה. לכן הוא אמר שזה רעיון טוב, כיון שבעצם הבקשה לכך שאהיה ספונסר, זאת המכה הגדולה ביותר לאגו.

הסכמתי, וזה עדיין לא קל לי. הוא יודע יותר ממני, יש לו נסיון רב משלי, ועדיין כדי להוריד את האגו ולא להיות סובייקטיבי, הוא מתקשר אליי כל יום ואנחנו נפגשים פעם בשבוע, והוא מבקש שאציע לו מה לעשות. זה עובד. זה עובד מצויין. הוא נקי ועושה תכנית, ואני לומד איך להוריד את האגו שלי. שנינו מרוויחים.

בקבוצות של האלכוהוליסטים יש להם אימרה שגם כאשר האלכוהול הולך, עדיין יש את ism (המילה אלכהוליזם נכתבת Alcoholism, וכאשר מורידים את המילה Alcohol נותרות שלושת האותיות האחרונות) שהן ראשית תיבות של I Sponsor Myself = אני הספונסר של עצמי. הרעיון הוא שגם כאשר הבעיה עצמה (במקרה שלהם אלכוהול, ובמקרה שלנו תאווה) נעלמת, ייתכן שאני עדיין מתמודד עם הבעיה שהובילה אותי לכך, והיא האגו שלי שלא מאפשר לי לקבל שום דבר מאף אחד.

אם אני רוצה החלמה יש לי עבודה כפולה, גם לטפל בבעיה עצמה, וגם (בעיקר) במה שהביא אותי לשם. הורדת האגו ובקשת העזרה מאחר היא צעד קריטי.

בין החלמה לאנרוקסיה מינית

ישנן שתי הפרעות נפשיות ידועות הקשורות לאכילה, אחת נקראת אנורקסיה והשניה בולימיה. חלק מהן מקביל וחלק לא. החלק המקביל הוא הרצון הלא שפוי לרדת במשקל, גם במחיר פגיעה בגוף, ובמקרים קיצוניים אפילו במחיר מוות. אבל בעוד האנורקסיה היא מחלה שמתמידה בכיוון אחד של איבוד משקל, הבולימיה מתאפיינת במעגלים, בהן ישנן התפרצויות של אכילה (בולמוסים למעשה) שאחריהן מגיעות תקופות של הרעבה, הקאה או התעמלות אובססיבית על מנת לאבד את הקלוריות שהצטברו בבולמוס האכילה הקודם.

שתי ההפרעות, למרות שהן עוסקות באוכל, הן למעשה נפשיות. לא מדובר כאן על אוכל טעים או רעב, מדובר על משהו לא תקין בנפש שגורם לאנשים להגיע למקום הזה, והאוכל הוא רק החפץ שבו מתקיימת ההפרעה.

רובנו מכירים היטב את ההפרעה של בולימיה מהיחס שלנו למין. מעגל אין סופי של עליות וירידות, בהן ישנן תקופות של בולמוס תאווה, התקף שאין שום אפשרות לעצור אותו, שמביא בעקבותיו תחושות מועקה קשות, אשמה ובושה אין סופיים, שמביאים בתורם את הצום המיני הבא, התנזרות מוחלטת, וניסיון "לנקות" את עצמנו מההתקפה האחרונה, באמצעות כל מיני שיטות. גם הסובל מבולימיה (המקורית) וגם אנחנו, לא תמיד מודעים לכך שתקופות אלו הן חלק בלתי נפרד מהמחלה עצמה. מהצד (או יותר נכון - מבפנים) זה יכול להיראות כאילו הבעיה היא הבולמוס, ואילו התקופות שלאחריה מתאפיינות דווקא בבריאות. מה יכול להיות רע מלאכול רק חסה ונבטים ולעשות התעמלות מהבוקר ועד הלילה? או במקרה שלנו: מה יכול להיות רע מהתנזרות מכל תאווה שהיא ושקיעה בתוך ספר קודש במשך שמונה עשרה שעות ביום?

אבל למעשה גם העליה וגם הירידה היא חלק מאותה מחלה, אותה הפרעה נפשית. יתירה מכך, הצום ותהליך ההתנקות הם חלק גורם ומשפיע בבולמוס הבא, או במקרה שלנו ההתנזרות הטוטאלית והבריחה מהתאווה, מכינים את הקרקע לנפילה הבאה. משהו לא בסדר אצלי בראש, והדבר הזה מתחבר לענין של תאווה. זה יכול להיות בעודף פעילות או בחוסר פעילות, אבל שניהם זה צדדים שונים של אותה מטבע, לא שני דברים נפרדים לחלוטין. וזה מקיף לא רק את ההתנסויות שלי בתאווה "אסורה" אלא גם את המותר והכשר, כי הבעיה היא בראש שלי, לא בתאווה, בדיוק כפי שהבעיה של הבולימי היא לא באוכל של טריפות ונבלות אלא בראש שלו, גם אם הוא אוכל כשר.

ולכן הבעיה הזאת לא מלווה אותי רק במחלה, אלא גם (ולפעמים עוד יותר) בהחלמה. הדרך הכי קלה בזמן ההחלמה היא להחליף את הבולימיה באנורקסיה. הבולימיה משגעת אותי לחלוטין עם כל העליות והירידות והקיצוניות מצד אל צד, אז אני פשוט יתנזר לחלוטין מכל יחסי מין ושלום על ישראל. אבל גם אנורקסיה היא הפרעה נפשית, לא פחות גרועה (ואולי יותר) מבולימיה. אם הגעתי להחלמה כדי להפסיק לקיים יחסים לחלוטין, אז לא החלמתי, פשוט עברתי בין שני סוגי הפרעות נפשיות מאותה משפחה. 

מהרקע שלי, הרבה יותר קל לעבור לצום, מאשר ללמוד לאכול בריא. הרבה יותר קל לתייג את "יחסי מין" כתאווה ורעל, לוותר על הכל וזהו. אבל החלמה היא למעשה בדיוק ההיפך מזה. החלמה פירושה ללמוד להפריד בין הגישות השגויות שלי, לבין גישה נכונה ובריאה של יחסי מין. אלוקים נתן לנו את אפשרות לעשות שימוש בכל דבר לטוב או לרע, גם סכין יכול לשמש לרצח או לבצוע חלה בשבת - תלוי בנו. אז נכון שמי שהשתמש יותר מידי פעמים עם סכין לרעה, יפחד להשתמש בו כעת אפילו בשולחן שבת, ויתכן שהוא גם יצטרך תקופת צינון ואחר כך למידה מחדש, אבל המטרה שלנו היא להשתמש נכון במה שאלוקים נתן לו.

יחסי מין הם כלי לקירוב וחיבור, ויכולים להיות כלי משחית של ניתוק והרס. כאשר אנו מגיעים להחלמה (או לפעמים בתקופה מאוחרת יותר בהחלמה), נדרשת מאיתנו לעתים תקופת הימנעות כדי שנוכל להבדיל בין שתי הדרכים שבהן אפשר להשתמש באותו כלי, אבל המטרה הסופית היא להשתמש בהם נכון - ולא להפסיק להשתמש בהם לחלוטין.

כח החמדה מפתה

וכבר כתב כעין זה המהרש"א (סנהדרין ק:) "העלם עיניך מאשת חן וכו' והיא אשת איש, כי אפשר שלא תהיה יפה אבל היצה"ר נותן לה חן בעיני רואיה, וז"ש פן תלכד במצודתה כי היא אינה רק מצודת היצה"ר". וכך מבואר בקדמונים שכח החמדה והתאווה בא מיסוד המים שבאדם, שכך היא דרכן של המים שמגדילין כל הדברים יותר ממה שהם.