בשורות טובות

יהודי חרדי עומד בחדר לידה ומחכה לבשורות טובות עם עוד כמה אבות נרגשים. לאחר כמה דקות מודיעים לשכן בחדר שנולדו לו תאומים. אומר השכן: 'איזה צירוף מקרים אני בגבעתיים וזה בדיוק מתאים'. עוברות כמה דקות ומודיעים לחבר נוסף בחדר שנולדו לו ארבעה ילדים - רביעייה! אומר השכן: 'איזה יופי! אני גר בקרית ארבע וזה בדיוק מתאים'.. לאחר כמה דקות הוא שומע שאומרים לעוד אבא שנולדו לו שמונה ילדים! אמר האבא: 'מדהים! אני גר בקרית שמונה!'... התחיל החרדי לרעוד בכל חלקי גופו, שאלו אותו - 'מה קרה'? - 'אני ממאה שערים'...

אסירות תודה

לאסירות התודה שלי יש קול משלה, כשהיא מתבטאת- הלב מבין. היום, אני אשתף אחרים באסירות התודה שלי, בין אם אצליח למצוא מילים לכך ובין אם לאו.

חוק התוצאה ולימוד בעקבות צפיה

איתך ובלעדייך אחת הגישות המפורסמות בפסיכולוגיה ידועה בשם הגישה ההתנהגותית (או: הגישה הביהוויוריסטית), שטוענת שניתן להבין כל התנהגות, מוזרה ככל שתהיה, באמצעות פירוק לגורמים של המרכיבים הסביבתיים שהובילו לכך. לדוגמא: "תינוק בכיין" הוא לא "תינוק רגשן" אלא פשוט תינוק שאמא שלו לא מתייחסת אליו אם הוא לא בוכה. במילים אחרות, הבכי של התינוק לא מעיד כלום על מצבו הפנימי, אלא הוא פשוט תוצאה של העובדות בחייו, לפיהן הוא למד שהדרך לקבלת יחס אישי היא באמצעות בכי. 

הם אפילו לקחו את זה צעד אחד קדימה וטענו שבאותו אופן בדיוק אפשר להבין לא רק התנהגויות של בני אדם אלא גם של בעלי חיים, ומה שיהיה נכון לגבי כלב - יהיה נכון לגבי האדם. כלב שלומד שכל פעם שהוא עושה פעולה מסויימת הוא מתוגמל בממתק, ילמד לבצע את זה פעמים רבות, ואילו כלב אחר שילמד שהתנהגות מסויימת גוררת אחריה עונש של הלם חשמלי - יפסיק את ההתנהגות הזאת.

לתהליך הפשוט הזה הם קראו "חוק התוצאה" שאומר שכל פעולה שגוררת אחריה תוצאה חיובית (למשל ממתק) תגרום להעלאת הסבירות של התרחשות הפעולה, ואילו פעולה שגוררת תוצאה בלתי-חיובית, תגרום לירידה בסבירות להתרחשות הפעולה. למשל: נגיעה בתנור רותח (הפעולה) תגרור תמיד כאב (התוצאה), ולכן אחרי פעם או פעמיים נפסיק לגעת בתנורים חמים. לעומת זאת אכילת שוקולד תביא בדרך כלל לטעם טוב ולכן נרצה לאכול עוד ועוד. כמובן שלא תמיד זה כל כך פשוט, כי יתכן שאנחנו אוהבים את הטעם של השוקולד, אבל לא אוהבים את הידיעה שהעמסנו על עצמנו עוד מאתיים קלוריות בניגוד להחלטה שלנו מאתמול בלילה לשמור על הגיזרה. כאן נצטרך לפרק את הפעולה לגורמים שונים עם תוצאות שונות, ולראות איזה מהם חזק יותר ומשפיע יותר על ההחלטה הסופית שלנו לאכול או לא לאכול.

בצורה מסויימת, זה מה שמביא אותנו בסופו של דבר אל ההחלמה. אנו מגיעים כיון שהתוצאה של ההתנהגות שלנו היא הרסנית, ואנחנו מחפשים דרך להפסיק אותה. אנחנו לא מגיעים כיון שאנחנו חכמים גדולים או בגלל סיבות נעלות כאלו ואחרות, אלא פשוט כיון שהמחיר שאנחנו משלמים על השימוש בתאווה נהיה גבוה מידי, ואנחנו מחפשים דרך לצאת מהחוזה הזה שחתמנו בלי לקרוא את האותיות הקטנות שלו כאשר התחלנו את השימוש, ולא שמנו לב שמה שכתוב שם זה שעודף שימוש יגרום לנו לחוסר יכולת להפסיק. 

אם כן, לא יעזרו כל ההסברים למה לא כדאי להשתמש בתאווה, כיון שאנחנו לא לומדים ממה שאומרים לנו, אלא בעיקר ממה שאנחנו חווים בעצמנו. למעשה אנחנו יכולים בעצמנו להיות אלו שיכולים להסביר בצורה הטובה ביותר למה לא כדאי להשתמש בתאווה, אבל בפועל נמשיך להשתמש בה, כל זמן שלא למדנו על בשרנו את התוצאות של השימוש בה. לפי "חוק התוצאה", אנחנו נפסיק את השימוש, כאשר התוצאה תהיה בלתי מספקת בצורה כזאת שתגבור התוצאות המספקות שאנו שואבים מהשימוש. זאת הסיבה בגללה קשה מאוד להחלים רק בגלל שאשתי לא רוצה או שזה אסור, כיון שהידע הזה לא מעלה ולא מוריד לגבי התוצאה שלנו מהשימוש בתאווה.

ישנה דרך אחת לעקוף את חוק התוצאה, ולא להמתין עד שהכאב נהיה בלתי נסבל כדי להחלים. לדרך הזאת קוראים הפסיכולוגים "לימוד בעקבות צפיה", לפיו אם אני רואה אדם נוגע בתנור רותח ומקבל כוויה מהחום, אני יכול ללמוד מהניסיון שלו, ולחסוך את הכאב. כבני אדם יש לנו את הפריויליגיה שלא ללמוד הכל מתוך ניסוי וטעיה, תהליך שכרוך בהרבה כאב, ואנו יכולים ללמוד מאחרים וכך לקצר תהליכים. במקרה שלנו, אנחנו יכולים להקשיב לאלו שעברו את מה שאנו עוברים כעת וללמוד מהניסיון שלהם, בלי הצורך לעבור את אותו תהליך ולחוות את אותו כאב שהם עברו.

הבעיה היא שברוב הפעמים אנחנו מעדיפים ללמוד לפי חוק התוצאה מאשר בעקבות צפיה. ברוב הפעמים, אנחנו ממשיכים לסבול מהתאווה עד שהכאב שלנו נהיה בלתי נסבל, ולא לומדים מנסיונם של אחרים. זה חבל כי יש לנו את האפשרות הזאת, ואנחנו יכולים לעשות בכך שימוש. הבחירה היא בידינו.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

שהספונסר שלי הרים ידיים...

הכל התחיל מחיפוש של סרט בשעת ערב פנויה. תוך כדי החיפוש קפץ לעיני סרט בעל תוכן מיני, והמשכתי לחפש. אבל כמו שאגלה מאוחר יותר- הלגימה הראשונה נלקחה. תוך כדי הסרט שראיתי (סרט רגיל), החלטתי לחזור ולחפש, וזה גרר אותי כמו מכור אמיתי לשיטוט ביוטיוב וחיפוש אחרי רמזי פורנו קלילים בתוך המחשב המסונן שלי. משהו קרה ולא התקשרתי לחבר, פשוט עצרתי אחרי חצי שעה. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. 

למחרת בבוקר התחלתי שיחות עם חברים, וקיבלתי את עצמי. וניסיתי לקבל את זה שלא עשיתי פעולות במעידה הזאת. התחילה לי תחושה של כמיהה. אני רוצה את זה, אני לא יכול בלי זה, אני חייב למוצא דרך להשיג את זה, הכי מפורש שרק אוכל לאתר. חבר אמר לי לקנות לעצמי גלידה - רק על זה שנשארתי נקי אחרי המעידה אתמול. זה באמת עזר לי לקבל את עצמי יותר בקלות. אבל תחושת הכמיהה - עדיין הייתה שם. במהלך היום - ניסיתי לפרוץ את המסנן של אשתי (מזל שאני בור במחשבים). ניסיתי להכנס למייל שלה כדי לקבל סיסמה חלופית, אך ללא הצלחה. שיתפתי חבר והמשכתי להתפלל לאלוהים לעזרה. בערב הגעתי למסקנה שהסיסמה נמצאת בפלאפון של אשתי, בהודעה לאחת השכנות ששאלה את המחשב. השגתי את הסיסמה ושמתי אותה בפלאפון שלי. הלכתי לקבוצה ושיתפתי אודות הבקבוק שאהצלחתי להגניב פנימה. הבעתי נכונות למחוק אותו, אך בערב - כשחבר לא ענה לי - החלטתי לחכות למחר. ויהי ערב ויהי בוקר יום שני.

קמתי למחרת עם תשוקה בוערת לפורנו. מלא מחשבות הסתובבו בראש על ביטול המסנן ושימוש כבד. אחרי תפילה רוויה בפנטזיות כפויות, דיברתי עם חבר, שעזר לי למחוק את הסיסמה. הרגשתי כאילו חלק ממני נפל. חשבתי שזה ייתן לי הקלה, והתבדיתי. באותו יום לא למדתי כמעט. הייתי עסוק עד הצהרים בפעולות. דיברתי עם חברים, ירדתי על הברכיים. התפללתי ובכיתי. מסרתי חוסר אונים וחיזקתי את הצעדים השני והשלישי. ניסיתי להבין האם יש משהו שאני מוטרד ממנו שדוחף אותי לברוח לשם, ונגעתי בכמה נקודות, אך ללא הועיל. דיברתי עם הספונסר ושאלתי אותו - מה אני עושה לא בסדר?

הוא ענה לי בפסקה קצרה מהספר הגדול, עמ' 39:

"ופעם נוספת: בזמנים מסוימים אין לאלכוהוליסט הגנה נפשית יעילה נגד הלגימה הראשונה. חוץ מבכמה מקרים נדירים אין האדם עצמו ולא אף אחד אחר, יכולים לספק הגנה כזו. ההגנה שלו צריכה לבוא מהכח העליון".

והוא הוסיף: לפעמים אלוהים מראה לנו שאנו באמת חסרי אונים. זה לא שאם נאמר לחבר או נעשה משהו כזה או אחר זה יעבור. לפעמים אלוהים רוצה שנרגיש ששום דבר לא עוזר ואנחנו בידיו לחלוטין. במילים אחרות - הספונסר שלי הרים ידיים. לא היה לו דרך לעזור לי. ברגע הזה- פגשתי את אלוהים. הסתכלתי עליו פנים בפנים ואמרתי לו - אבא שלי, אני עשיתי את הדברים אשר ביכולתי. מעתה והלאה, אפסיק להתנגד, אקבל את תוכניותיך בשבילי. ההמשך היה מוזר. מרגיש לי עכשיו כאילו הוא התרחש בחלום.

התקשר אלי חבר חדש ודיבר איתי על חוסר אונים שלו. עזרתי לו וסיפרתי לו גם על המצב שלי. דיברתי עם חברים, ובכיתי תוך כדי. ירדתי על הברכיים והמשכתי לדבר עם אלוהים מתוך השלמה במצבי. אלו התוכניות של אלוהים בשבילי. הלכתי לבית המדרש וכתבתי שם את כל שעל ליבי. מה אני רוצה בדיוק, לאן אני לא רוצה להגיע, מה אלוהים רוצה בשבילי. שמתי את הראש וישנתי כמעט שעה. קמתי והלכתי לאכול צהרים בחדר האוכל עם חברים. לאחר מכן - נעמדתי מול ארון הקודש בבית המדרש והסתכלתי לארון קודש. זה עדיין היה שם בתוכי. לקחתי מחשב מחבר והלכתי הבית. בום. הייתי על המחשב בערך שעה, וזהו. קמתי והייתי צריך להתארגן לקחת את הבית שלי מהמטפלת לקניות בסופר. הבנתי שלא יכול להיות שהבת שלי תסבול מזה שאני נפלתי, אז שמתי את זה בצד עד שהיא תלך לישון. אשתי חזרה הבייתה קצת לפני שנרדמה, ודיברנו. פתחתי בפניה הכל.

התגובה שלי אשתי מאוד הפחידה אותי: פחדתי שהיא תתחרפן תתעצבן, תמרר בבכי, חשבתי שאשן מחוץ ךבית. אך לפני שנכנסתי הבייתץה לדבר איתה ירדתי על הברכיים, והתפללתי מאבא שיהיה איתי שם בשיחה. שאתי הקשיבה בכאב, התקרבה אלי ועודדה אותי. בכינו ביחד. אלוהים באמת היה שם בשבילי. לאורך כל היום ההוא.

לאחר מכן ישבתי לכתוב אסירויותודה. עוד נקודה, ועוד אחת. כשהרמתי את הראש מהדף  - היו שם 80(!) כאלו. ראיתי לפתע כיצד החיים שלי השתנו. כיצד אני לא מתעצבן על מלא דברים שקרו לי ולא משנה כמה מחורפן היה היום שלי. כיצד אני ידוע לומר תודה על כל כך הרבה מתנות שקיבלתי בזמן האחרון מאז שבאתי לתוכנית. על זה נאמר "היום הכי גרוע בתוכנית ולא היום הכי טוב לפני כן". באיזה יום הייתי יכול לומר תודה לאלוהים על 80 דברים?

כרגע אני נקי יומיים. קיבלתי מכה חזקה לאגו והשתחררתי מהפחד שאפול. ראיתי שהעולם לא נפל יחד איתי. יש חיים אחרי הנפילה. אני כבר לא יכול לומר "אני נקי מאז שהגעתי לתוכנית וזה נותן לי ענווה מסוימת. לאלוהים יש את התוכניות שלו בשביל ההחלמה שלי ואני שמח על זה שאני בידיים שלו. אין הרגשה יותר בטוחה מזה. גם אם זה אומר שמצפה לי תקופה קשה בעתיד הקרוב. אני שמח גם על זה שלא התרסקתי כמו שפחדתי שיקרה. לא יצאתי למסע שימוש של כמה ימים, "להשלים" את כל מה שפספסתי ב156 ימים שהייתי נקי. לא ברור מאליו. וגם קיבלתי הזדמנות לראות עיך התוכנית עובדת גם כשנופלים. איך עובדים את התוכנית רק להיום ולא מסתכלים קדימה. קיבלתי חיבור לאלוהים אוהב, בלי להסתמך על שום דבר משל עצמי. קיבלתי חברים בנפש שמצילים את חיי. 

תודה חברים, על הכל. תודה אלוהים.

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

מזרז הגאולה

וע"י שיתחזקו ישראל בשמירת הראייה נעשים ראויים לגאולה העתידה ומקרבים אותה. שהגאולה העתידה תלויה בעמידת כלל ישראל בנסיונות בעניני קדושה, ובמיוחד בשמירת הראייה, כמש"כ החיד"א (נחל קדומים פר' בראשית) "והעין תלויה לפי מעשה ישראל במראית העין, שאם יפגמו ח"ו בראות ילכדו בעבירה ויתחזק עין של עשו וישמעאל, ואם יתחזקו לשמור ראות העין ימחו עשו וישמעאל ויבוא גואל, וזה רמז כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וגו'".