נוקשות = חיים
ראיתי כאן תחושות של חברים שכתבו שלא נח להם עם הנוקשות ב SA 'הטקסיות' דוחה אותם, גורמת להם לחוש לא שייכים, כמי שחובש את שני הכובעים, ושחייו ניצלו לא פעם בזכות הטקסיות והנוקשות אכתוב כמה מילים מלב אוהב, אתפלל שמילותי 'הקשות' לא יבריחו מכאן אף אחד.
הייתם פעם במחלקת טיפול נמרץ? יש לכם מושג אלו כללים נוקשים יש שם? הכל סטרילי באופן מוחלט. בדרך כלל אין כניסה, רק בתיאום מראש. וגם אז בשעות ספציפיות ולפרק זמן מוגבל. תארו לכם שיבוא מישהו ויחליט שהמכונה המשונה הזו שמכניסה אויר ומוציאה אותו ומשמיעה קולות של שואב אבק מצרצר היא זו שמפריעה ליקירו לנום וינתק אותה מהקיר... ברור לכל בר דעת שלכל ציפצוף יש משמעות, שכל נורית מהבהבת מסמנת משהו.
ולא רק בטיפול נמרץ, גם בחדר מיון, כל סניטר שמופיע לעבודתו בחדר הטראומה יודע שכללים מצילי חיים לימדוהו. ולא רק בבתי חולים זה כך. יריתם במטווח פעם, שמתם לב לשילוט הלחוץ שם, מדריך הנשק מתריע קנה למטה, תרחיקו את האצבע משמורת ההדק, כל הזמן. מה יש לך בנאדם. תרגיע תחייך. תפסיק להיות נוקשההה. נראה לי שהרעיון הובן –
כשמתעסקים עם חיים ההתנהלות צריכה להיות עם אחריות מירבית. ואחריות מושגת על ידי כללים ושמירה עקבית עליהם.
כמי שהיה משוכנע שכללים הומצאו בכדי שיפרו אותם, כאחד שלא הבין מדוע צריך לסמן קן לבן על הכביש כשהמקוקוו כל כך יפה והחליט להתייחס לכל הקווים באותה גישה - נוחות אישית... אני חייב לומר שהכללים שיש בקבוצות SA נרכשו בדם. הם מחוייבי המציאות, במהלך הזמן ראיתי חברים שניצלו כתוצאה משמירה עקבית על הכללים. וראיתי מה קורה כשלא שומרים על הכללים - השתתפתי בכמה לוויות של מכורים (מתוכנית ה NA)
הלוואי וחברי הנהדרים בשמור עינך יבינו שהמסורות חשובות לפחות כמו הצעדים, איש יקר אמר לי פעם שלדעתו המסורות חשובות עוד יותר. זה פשוט הוא טען. הצעדים נוסחו בין השנים 1935 - 1938, אלפי אלכוהוליסטים החלימו. אבל יסורי צמיחה חמורים יצרו קלחת אדירה שאיימה על הקבוצות, היה הכרח ללמוד מההתנסויות, ובשנת 1946 גיבשו את המסורות.
הותיקים הבינו שהצעדים נועדו ליחידים, ולמרות שהיתה שם הצלחה מרשימה, לקבוצות הצעדים פשוט לא הספיקו. התעורר צורך דחוף במשהו נוסף, שאלות מאיימות התעוררו בכל מקום, מריבות על כל דבר, חוקים שונים ומשונים ביחס לחברות בקבוצות, ובתוך כל הבלאגן הזה, קבוצות קרסו, אלכוהוליסטים רבים חזרו לשתות ומתו. בשנת 1950 בועידה הבינלאומית הראשונה של AA בקליבלנד נערכה הצבעה והמסורות הפכו לחלק בלתי נפרד מתוכנית ההחלמה.
אני מבין את התחושות, גם לי לא היה קל להתרגל, תמיד היה לי הסבר צודק ונכון למה מותר לי לעקוף בתור, מדוע לא סביר שאאלץ להמתין כמו כולם, אין לכם מושג כמה תועלת קיבלתי כשלמדתי לסיים את השיתוף בדיוק כשהפעמון צילצל, באמצע שורת המחץ שתביא החלמה אמיתית לכולם... כמו קפיץ דרוך ישבתי עד שהגיע תורי, שאני אהיה מספר 10? השתגעתם? יש לכם מושג כמה החלמה אתם עומדים לשמוע ממני... איך אתם יכולים לתת לי להמתין? ועוד לשמוע ולהקשיב לדביל המלהג שלפני...
הגזמתם. תזהרו, אני עוד יצא בחוץ. אלך להשתמש. בגללכם.
לסיום, תרומה מכרעת להחלמה שלי קיבלתי מאותם כללים שהטריפו אותי, שם לימדוני לראשונה סבלנות וסובלנות, תנו לזה צ'אנס אמיתי ותראו שאתם לא מוכנים לוותר על קוצו של כלל, נוקשה ככל שיהיה.
בהחלמה.
