מרביץ תורה

המלמד: "יוסל'ה! מדוע הרבצת לזלמן בהפסקה'? יוסל'ה: 'הוא התחיל איתי'. המלמד: 'אז למה לא פנית אלי'? יוסל'ה: 'למה?! המלמד יודע להרביץ יותר טוב ממני'?..

עזרה לפיתוח 'שמור עיניך'

לארגון "שמור עיניך" עיניך דרושה עזרה מקצועית. בימים אלו אנו עושים מאמצים להמשיך ולשדרג את המערכת שלנו, ולצורך כך מחפשים עזרה מקצועית במספר תחומים.

אנא צרו איתנו קשר אם יש לכם אפשרות לעזור בתחומים הבאים:
- ניהול קמפיין פרסום
- גיוס משאבים
- ניהול פרוייקט פתוח תוכנה
- הפקות ווידאו
- עיצוב גרפי
- מתרגמים
- בוחני אתר וכלים

נשמח לשמוע מכם באימייל: help@gye.org.il

הכפתור החדש שגיליתי בתיבת ג'ימייל

כבר שנים שאני משתמש בתיבת הדואר האלקטרוני של ג'ימייל, אבל רק ממש לאחרונה גיליתי שם כפתור שכתוב עליו "העבר לארכיון". עד עכשיו פשוט לא ידעתי שישנה אפשרות להעביר לארכיון או למחוק אימייל בלי להגיב עליו. ומכיון שפתחתי את תיבת הדואר האלקטרוני בשירות של גוגל לפני הרבה שנים עוד בזמן שהיא היתה בגירסת הרצה, אני די משוכנע שזה כפתור חדש שהם הוסיפו שם ממש לאחרונה, כיון שלא יכול להיות שכל כך הרבה שנים פשוט לא שמתי לב לכפתור הבולט הזה.

הענין הזה די מרגיז כי אם הייתי יודע שיש כזה כפתור, הייתי חוסך מעצמי כל כך הרבה סערות וטלטלות רגשיות וכאב וצער, שסתם חבל שהוסיפו אותו רק עכשיו.

תמיד כשקיבלתי אימייל מרגיז, ראיתי בפניי רק אפשרות אחת והיא ללחוץ על "השב", וכמובן אם מישהו תוקף אותי, זה אומר שהתגובה שלי תהיה לפחות ברמה אחת יותר גבוהה מהרמה של התוקפנות שלו, מה שיגרור מהצד השני תגובה ברמה אחת גבוהה יותר, ומשם השמים הם הגבול. פשוט לא ראיתי את הכפתור שכתוב עליו "העבר לארכיון", אז עשיתי את הדבר היחיד שידעתי שאני יכול לעשות והגבתי. ככה הסתבכתי בוויכוחים מיותרים עם בני משפחה, עם חברים ועם מי לא. ככה אפילו אימיילים תמימים שבהם כמה מילים של חוסר הבנה הובילו לפתיחת מלחמת עולם שלישית, וכמובן שזה היה אחד הגורמים המרכזיים לכך שאם הייתי במצב רוח קרבי - התגובות שלי היו כאלו סער וסופה.

ואז גיליתי את הכפתור החדש (או שהוא באמת היה שם תמיד?) שכתוב עליו "העבר לארכיון". פתאום הבנתי שאני לא חייב להגיב על כל דבר, ויש פעמים שבהם האפשרות לשמור על זכות השתיקה היא הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות גם עבורי וגם עבור האדם השני שאיתו אני מתכתב. פתאום הבנתי שאפשר לא להגיב, ואפילו אם זה אומר שיכול להיות שיש מישהו שיראה בחוסר התגובה שלי הודעה בכך שטעיתי.

זה כמובן לא הוגבל רק לתיבת הדואר האלקטרוני, אלא התרחב גם למקומות כמו הווטסאפ. למשל התכתבות תמימה עם קרוב משפחה השבוע, החלה להתדרדר וזה היה הרגע בו הבנתי שאני יכול להפסיק, למרות שהמחיר על כך היה לתת לו להיות זה שאומר את המילה האחרונה. אז הוא תקף - ואני שתקתי, ולמחרת כבר שנינו שכחנו מזה. אם הייתי מגיב, הוא היה מגיב בתורו, ויתכן שברגע זה, במקום לכתוב כאן פוסט בפורום הנפלא שלנו, הייתי עסוק בהחזרת מהלומה, או בקבלת מהלומה כואבת יותר.

טוב, אבל איך לעזאזל כל זה קשור להחלמה מהתמכרות לתאווה? שאלה טובה. התשובה היא שאחרי תקופה בהחלמה אנחנו מגלים שלא הגענו סתם למקום אליו הגענו, ולכל נפילה שלנו יש שורש עמוק בדפוסי התנהגות לא בריאים. אצלי, אחד הדפוסים האלו היה החובה להגיב תמיד, ולא משנה מה המחיר. לכן, החלמה עבורי היא שינוי הדפוס הזה, קבלת האחר והשונה, ובעיקר הויתור על החובה להגיב תמיד ולהיות צודק, ובמקום זה לנהוג באחריות כלפי עצמי.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

המשפחה לאחר מכן

"ההזדמנות הגדולה ביותר לתרגול אהבה, היא לא בפגישות, אלא בבית שלי. וזה בדיוק המקום שהכי קשה לעשות את זה... אבל אני חייב לעשות זאת, אחרת לא אוכל לפרוץ לתוך החיים, ואני רוצה לחיות!" (הספר הלבן, עמ' 164).

לאחר מתיחות ביני לבין אשתי, הציע הספונסר שלי (דאז, שהיה רווק...), שאכתוב עשר אסירויות תודה הקשורות אליה בכל יום, "ואם קשה לך למצוא, אז אולי תתקשר לחברים מהתכנית שהתגרשו ותשאל אותם מה טוב בזה שאתה נשוי, או שאולי תעשה רשימה של כל הסיבות למה אתה לא רוצה להתגרש, ותהפוך אותן לרשימה של אסירויות תודה" (האמת, הרעיונות הללו נשמעים טוב, אבל לא עשיתי אותם... גם שכחתי מהם, ורק כעת, בעת הכתיבה, נזכרתי...).

בהרבה ימים זה היה מאוד קשה. פעמים רבות, מצאתי את עצמי ממש מתאמץ לאתר דברים ברי רישום ("היא לא עשתה כלום ביממה האחרונה. בסדר, אז אני אסיר תודה שהיא עדיין איתי והיא מכינה אוכל טעים לשבת, אבל מה עוד?..."). אבל, בטווח הארוך, אני חושב שזה עזר לי לראות אותה באור יותר חיובי ומקבל.

אחד הדברים שמאוד עזרו לי הוא לכתוב את אסירויות התודה עליה, בלשון פנייה אליה, ולא בגוף שלישי. לדוגמא: "אני אסיר תודה על כך שהכנת אוכל לילדים היום", ולא "אני אסיר תודה על שאשתי הכינה". זה גרם לי לדמיין ולחוש כאילו אני אומר לה את המשפטים הללו, והגביר את החיבור שלי אליה.

דבר נוסף שעזר לי, לאחר כמה שבועות של כתיבה, היה לעבור על הרשימות היומיות, לאסוף מהן את כל אסירויות התודה שרלוונטיות תמיד (תכונות טובות, עשייה קבועה שלה וכדו'), וליצור מהן רשימה ארוכה של אסירויות תודה קבועות על אשתי. כתבתי כמה עשרות (עבר זמן רב מאז, ועליי לעדכן את הרשימה). אני מניח, שיעזור לי מאוד לעבור על הרשימה מדי פעם, ובמיוחד בזמנים קשים בינינו, אבל עדיין לא ממש עשיתי זאת.

בפעם אחרת, שבה הילדים הרגיזו אותי במיוחד, הצעתי לספונסר שלי לכתוב גם עליהם אסירות תודה על בסיס יומי. הוא אמר שזה רעיון טוב. איכשהו לקח לי יותר זמן להצליח להכניס את זה לשגרת הכתיבה שלי (וגם הסתפקתי בחמש ולא בעשר). בכל אופן, יישמתי זאת בצורה דומה לכתיבה על אשתי (כתיבה כאילו אני מדבר אליהם, שאיפה לעשות רשימה קבועה וכדו').

אחרי תקופה קצרה של כתיבה על הילדים, שמתי לב, שרוב אסירויות התודה שאני רושם עליהם, הן על כך שהם לא מפריעים לי ולא יוצרים מצבים שמציקים לי: "שהלכתם לישון יפה", "שהתארגנתם יפה בבוקר", "ששמרתם על השקט בזמן שנחתי" וכדו'. זה גרם לי הרגשה מאוד רעה "זהו? בזה מתמצה הקשר שלך איתם? אלה הדברים היפים שאתה רואה בהם?".

בעקבות התחושות האלה, האיר במוחי רעיון: לכתוב אסירות תודה על קטעים טובים שהיו לי בקשר איתם במהלך היום, קרי: דברים שאני עושה למענם. "אני אסיר תודה על שהקדשתי כמה דקות לכל אחד לפני שהלכתם לישון", "אני אסיר תודה על כך שחשבתי עליכם וקניתי לכם X". זה עשה לי טוב, ולקשר שלי איתם טוב. משראיתי כך, יישמתי זאת גם באסירויות התודה לגבי אשתי, וגם שם זה עשה לי טוב, ועורר אצלי חשק ומוטיבציה לתת יותר. לצערי, לא התמדתי בכך זמן רב. 

עם זאת, עליי לציין, שהיו פעמים שחשתי שחשוב לאזן, ולא לכתוב רק דברים שעשיתי למענם, כי אז בטווח הארוך, ובייחוד בעת כעס, אני מרגיש ש"רק אני עושה בשבילם, והם לא עושים כלום!" וזה מסוכן בשבילי. הרעיון הוא לחזק אצלי את זיהוי היופי והתחושה הטובה שבנתינה, ולא להעצים את הגאווה, הריכוז העצמי והרחמים העצמיים...

ירידה צורך עליה

דוקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דוקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמים. …סוף הכבוד לבא. אין שביל הכבוד מתפתל דרך מישור. שביל הכבוד עובר מסתובב כנחש עלי דרך וכשפיפון עלי אורח. ארסו של נחש בקרבך? הוא ישופך עקב ואתה תשופנו ראש